זכרון השואה הוא אחד הגורמים המשמעותיים המעצבים את חיינו בארץ ומהווה נדבך מרכזי בזהות הלאומית הישראלית. היצירה בשואה היא עדות נאמנה ומרגשת, המאפשרות לנו לגעת במציאותו של רוע שאינו ניתן לתיאור. ואילו היצירה על אודות השואה, בדורות האחרונים, היא כלי להבניית הזכרון ולהטמעתו.
שירות בתי הסוהר ובית לוחמי הגטאות יזמו פרויקט ייחודי וראשון מסוגו בעולם. במשך ארבעה חודשים נחשפו אסירים מבית המעצר "הדרים" לתוכנית חינוכית שעסקה במספר מישורים: תיעוד באמצעות אמנות, תרפיה באמנות, השואה בראי הקולנוע והשואה בראי הספרות.
בתוכנית החינוכית השתתפו אסירים יהודיים ואסירים בני לאומים אחרים, השוהים בכלא "הדרים".
בשל הצלחתו הורחב הפרויקט לבתי סוהר נוספים, ושיאו היה יציאתם של כמאתיים וחמישים אסירים משישה בתי סוהר ברחבי הארץ ליום עיון בבית לוחמי הגטאות. במהלך הפרויקט יצרו האסירים עבודות אמנות עזות-מבע, הממחישות את החיבור הרגשי, הכאב והאובדן שחוו בסדנאות. "ויקטור פרנקל דיבר על מציאת משמעות לחיים במקום הכי נורא בעולם", אמר אחד האסירים שהשתתפו בפרויקט, "כמוהו, גם אנחנו צריכים למצוא משמעות לחיים שלנו בכלא".
