המשכירה והשוכרת תבעו זו את זו

מזי יליזרוב שכרה מרינה היינמן דירה בבאר שבע ובתום השכירות תבעה אותה בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר. לדבריה, שילמה תשלומים ביתר וסבלה מתקלות במושכר ועל כן רשאית להשבה ולפיצויים. בכתב התביעה נטען שבמושכר היתה דליפת גז שלא תוקנה ותקלות בחשמל שגרמו להפשרת המזון במקרר. יליזרוב הוסיפה שהיינמן דחתה אותה בלך ושוב כשביקשה להחזיר מפתחות המושכר וגרמה לה הפסד ימי עבודה וטרדה.

בכתב הגנה ותביעה שכנגד טענה היינמן שמעולם לא דווח לה על דליפת גז וחשמלאי קבע שנגרם קצר עקב עומס יתר. לדבריה, מפתחות המושכר נמסרו באיחור של שישה ימים והיא רדפה אחרי יליזרוב לסיים את התקשרות ונדחתה בלך ושוב. "משנמסר המפתח התברר שאינו תואם את המנעול ונאלצתי להזמין מנעולן שפרץ את הדלת והחליף מנעול בעלות של 150 שקל". היינמן הוסיפה שיליזרוב נותרה חייבת דמי ארנונה, עלות ניקוי וסיוד הדירה, תיקון מאוורר שנשבר והחזר עלות מזרן חדש שסופק. יליזרוב הכחישה את כל הטענות נגדה בכתב ההגנה והשיבה שהחזירה את אותו מפתח שקיבלה ועשתה שימוש במזרן ישן שהיה במושכר.

שופט בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע, איל באומגרט, דן בכתבי התביעה וההגנה של הצדדים ובפסק דין בן 5 עמודים, שניתן בחודש שעבר, קבע שהשוכרת לא הוכיחה שבמושכר היתה דליפת גז ותקלות בחשמל. השופט דחה את טענתה של המשכירה בדבר הזמנת מנעולן ומסירת מזרן חדש. "נוכח מערכת היחסים הקשה ששררה בין הצדדים, קשה לקבל שהצדדים לא ערכו פרוטוקול מסירה. עיון בתמונות שהציגה המשכירה מלמד על נזקים כלשהם במושכר אולם לא בהיקף הנזק המתואר". השופט הוסיף שהוכח שהשוכרת נותרה חייבת דמי ארנונה.

בסופו של דבר נפסק שהשוכרת תשלם למשכירה 400 שקל בגין ניקיון המושכר בתוספת 176 חוב ארנונה ובסך הכול 576 שקלים. מאידך קיבל בית המשפט את טענות השוכרת שהמשכירה דחתה אותה בלך ושוב עד שמסרה את המושכר למשכירה. בית המשפט קבע שאובדן זמנה של השוכרת במהלך שישה ימים שווה 576 שקלים. "בקיזוז התביעות איש אינו חייב לרעהו". השופט לא חייב בהוצאות ושכח לציין שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. ת.ק: 2466/06.