אחרי שעברנו את שלב ה"איך עושה כלב", וראינו סוגים שונים ומשונים של תוכניות אנימציה בכיכוב כלבים, הגיע הזמן לדבר האמיתי - כלבה חיה ונושמת, כלבה אמיתית. העיבוד ה-11 לסרט "לאסי" שיצא לא מזמן גם בקלטת די.וי.די מוכיח שבהוליווד הכל בסדר. המפיקים עדיין מחפשים דרכים קלות לעשות בוכטות.
מה השתנה מאז שיחקה בעיבוד הקולנועי לסיפורו של אריק נייט הילדה אליזבת טיילור? בהוליווד לא טרחו להביא למהדורה של 2006 איזשהו סממן של מודרניות, של עולם טכנולוגי מתקדם, מה שיכול היה להעניק לסרט זווית חדשנית וערך מוסף כלשהו. הם החליטו לתת לנו עוד גרסה של שדות ירוקים. לנו זה לא טוב, ולילדים זה לא טוב, כי מה להם ולעיירת כורים ביורקשייר?
משום כך נראה שהסרט נופל קצת בין הכיסאות של קהל היעד. הזאטוטים מבינים מעט מאוד, ילדים עד גיל 15 לא ממש יתחברו לעולם שבו חיה לאסי, והמבוגרים, שהסרט מלכתחילה לא פונה אליהם (אולי רק למעריצי הכלבה), ודאי צפו באחת הגרסאות אי-פעם בילדותם, אז לפחות שייתנו להם משהו חדש, זווית מעניינת, עיבוד מקורי. אבל הסרט הנוכחי לא נותן לנו דבר מאלה.
100 דקות מייגעות
מעבר לכך, הסרט מציג נושאים קשים לעיכול עבור ילדים, כמו אלימות וניצול בעלי חיים, עוני, פערי מעמדות ופרידה מצערת של ילד מכלבתו האהובה - בהחלט לא עניינים שהילדים צריכים להתעסק בהם. גם העובדה שהסרט לא קצר - 100 דקות תמימות - מייגעת, מעייפת ולא ממש עוזרת לריכוז של הילדים בנעשה על המסך.
עלילת הסרט מתרחשת ערב מלחמת העולם השניה, שם חיות משפחת קאראקלוף וכלבת הקולי של הבן ג'ו בן התשע (משחק לא רע בכלל של ג'ונתן מייסון). דוכס (פיטר אוטול) מעוניין לרכוש את לאסי עבור נכדתו ומשפחת קאראקלוף מסרבת. אולם כאשר המכרה בו עובד האב נסגר, נאלצת המשפחה למכור את לאסי לדוכס. לאסי, שזוכה ליחס קשה מצד מנהל הכלבייה של הדוכס, בורחת. בדרכה היא פוגשת דמויות שונות (ציידי מפלצות באגם לוך נס, למשל), נמלטת מיריות של איכרים זועמים ונכלאת על-ידי לוכדי כלבים. אבל כמובן שלמרות המכשולים, ולמרות החורף הסוער, היא מצליחה לחזור אל ג'ו.
נקודת אור אחת בסרט היא שילוב הומור סלפסטיק, ממנו הילדים יכולים ליהנות ללא הצורך להבין ולפרש משמעויות של בדיחות וורבאליות (למשל כשלהיינס נופלות המכנסיים כשהוא רודף אחרי לאסי). ואם לצער בעלי חיים תהיה עדנה בזכות הסרט - דיינו.
