יועצת ראש הממשלה לענייני רווחה, ורד סויד, קוראת לראשי ארגוני הנוער לפעול למניעת תופעת זריקת שקיות מים על עוברי אורח בחג השבועות. לדברי סויד, יש לעקור תופעה זו מהשורש.
סויד התייחסה "למנהג" בחג השבועות, בו משליכים ילדים ובני נוער שקיות מים על עוברי אורח תמימים ומותירים אותם רטובים מכף רגל ועד ראש. מקור הנוהג הגיע מעדות המזרח. בעוד שהמנהג המקורי היה להזליף כמה טיפות מים איש על חברו, התפתח המנהג בארץ והפך למסע של פורקן יצרים. מקור המנהג, הקושר את התורה למים, הגיע מכך שהתורה שניתנה בחג השבועות נמשלה למים, וכשם שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה ראויה לאנשים ענוים.
מקורם של חלק מהמנהגים יסודו בטעות. כך למשל, מסופר על בית כנסת בו נהוג היה להתכופף קמעה, בשעה שהיו מוליכים ספר תורה ומורידים אותו מן הבמה. כאשר תהו לפשר המנהג, הוסבר כי בעבר היתה במקום קשת מאבן שהוסרה ברבות השנים...
במקרה אחר, סופר על ר' חיים זוננפלד, שבעת עריכת הבדלה במוצאי שבת, אחזה אש בשטריימל (כובע השבת שעל ראשו), והורה לחסידיו לכתוב בספר המנהגים של החסידות כי הדבר היה חד-פעמי ותאונה, ושאין לנהוג כך בפעמים הבאות...
בדחני החרדים אף מתלוצצים על כך שבעוד כמה שנים הכל יחשבו שהנוהג לרכוב על אופניים ביום הכיפורים, מקורו במנהג דתי עוד מימי הר סיני. אפרופו אופניים: אי אפשר שלא להזכיר את עשרת הדברות הנקראות בחג השבועות. תלמיד שבא לרבו וביקש עיצה כיצד לתפוס את האיש שגנב את אופניו. הרב הציע לו כי בעת קריאת עשרת הדברות יביט בפני הנוכחים בקהל וינסה להבחין מי ממצמץ במבוכה. בתום התפילה קרא אליו הרב את הבחור ושאל: נו?, הצלחת? התלמיד הנבוך השיב: כשקראו את: "לא תגנוב", לא הצלחתי למצוא. אבל כשהגיעו ל: "לא תנאף", נזכרתי היכן החניתי את האופניים.
