כשצללתי למעמקי
האמבטיה של קשת וצפיתי בסרטוני הגולשים שמתיימרים להיות חלק - ולו וירטואלי - מקונספירציית "
כוכב נולד 5", לא שיערתי עד כמה אזדקק לשנורקל איכותי באמת. מצאתי עצמי יושבת מול עדת הסטאר-וונאביז המזמרים
באתר האינטרנט של התוכנית, וליטרלי - נותרתי חסרת אוויר. אותם טיפוסים מצלמים עצמם בעצמם ונותנים את קולם בשירה צורמת, משל היו פעמון ההפסקה הטראומטי מימי החטיבה העליזים (כשחושבים על זה, חלק גדול מהם אכן נמצא בעיצומם של ימי החטיבה העליזים).
טווח הגילאים של אוכלוסיית הוונאביז הוא פחות או יותר גילאי 3-30. מחד - ילדים פעוטים, פקאצות מתחנחנות וגברברים צעירים, ומאידך - אנשים מגודלים המתעקשים לעשות מעצמם צחוק. נציגי כל הגילאים נותנים אותה בסלסולים, מנסים להגיע לאוקטבות שלא קיימות ועוברים את רמת הדציבלים שהאוזן האנושית מסוגלת לסבול. הצלילים הללו גורמים לעור התוף להיכנס לכוננות ספיגה מיידית, ולהשמעת צפצופים מפחידים יותר מכל חריקת קול מצמררת של אותם וונאביז מתבגרים.
אמאל'ה, מה זה?
היצירות שתמצאו באמבטיה כוללות שירים מוכרים - מלהיטי גלגל"צ טיפוסיים ועד קווין, וגם שירים מקוריים של הוונאבי עצמו. כמו-כן, מצאתי שם לא מעט וונאביז המשמיעים פלייבק של שיר קיים, מפגינים מימיקה מרשימה עם השפתיים ועושים רק בכאילו.
נו באמת... מה הקטע? איפה פה עניין הכוכבנות הלכאורה נולדת? באתם לשיר או לעשות צחוק? הגדילה לעשות גולשת בשם 'בתאלולה', שקראה לסרטון שהעלתה בשם המפתה: "
אני וירדניייי שרות שיר פצצההה". האמת? אכן הרגשתי שנחתה עלי פצצה.
בתאלולה וירדנייי 'עושות עם השפתיים' לצלילי "רפסודיה בוהמית" של קווין בביצוע לורן היל, והבעות פניהן המפחידות (במיוחד לקראת הסוף) לא מותירות כל מקום לדמיון. ללא כל ספק, השעמום משתלט על כל חלקה טובה של תקופת גיל ההתבגרות, והן מפיגות אותו על-ידי פלירט בלתי פוסק עם המצלמה. בנות! הגיע הזמן להשתרלל בפאבים, ולא מול מצלמת אינטרנט אומללה וגולשים חסרי ישע.
לצד שלל הזיופים, באמבטיה ישנם גם קליפים בהם לחיצה על כפתור ה"פליי" מסתמנת מיד כטעות פטאלית של ממש, שכן הפאתטיות בהם עולה על כל דמיון. אפילו הברווזון הצהבהב המשקיף בחיוך על הסרטונים מראש הדף, משנה את הבעתו הקורנת וכמעט מכחיל מרוב חלחלה. דוגמא לכך
היא קטע האימפרוביזציה הבא, שכל קשר בינו לבין שירה הינו מקרי בהחלט.
משהו קטן וטוב
למרות הכל, בתוך ים הביזאר הצלחתי לאתר כמה כישרונות. אהמר ואומר - אולי אפילו כשרונות עם פוטנציאל של ממש. אולי התיאור "יוצאי דופן" יהיה מעט יומרני עבורם, אך בהחלט מסתמן כי יש שם חומר טוב לעבוד איתו. לדוגמה,
הגעתי לסרטון הבא, הבטתי, הקשבתי והתמוגגתי.
אמנם הבחורונת עושה חיקוי לביונסה, ואני אישית מעדיפה לשמוע פה שירים ישראלים, כפי שנהוג בתוכנית, אבל הילדה מוכשרת! יש לה קול טוב, היא מפיקה צלילים נאים ושרה מהלב. יש המון מה ללטש, אבל אם תעבוד עם האנשים הנכונים, עוד עשוי לצאת מפה משהו.
גם הסרטון הבא העלה חיוך של אושר על פני. הילד החמוד שבה את ליבי, פשוטו כמשמעו. לעומת כל הילדים הגדולים שמנסים לשחק אותה, הוא, במלוא הטוהר והתמימות, מנסה לתת חיקוי מכל הלב לפרדי מרקורי האגדי, בשירו "Somebody to Love". אותי הילדון הזה קנה. לדעתי, ברגע שילמד אנגלית, נזכה לביצוע מחודש ומהוקצע, וייתכן אפילו שהוא ישתתף בכוכב נולד 23 ואף יזכה להרעיד את חולות ניצנים ביום מן הימים.
מול
הילד הבא, לעומת זאת, מצאתי עצמי המומה ופעורת פה. הילד חמוד בעליל, על כך אין עוררין. אבל, ויש כאן ביג אבל, מה נסגר?? הוא מנסה בצרידותו החמודה להגיע בכוח לאוקטבות שכנראה לא יוכל להעפיל אליהן לעולם. ברקע, אמו מתלוננת בפני מישהו (האב?) שהוא צעק עליו בקייטנה(?) ושלא שומעים דבר.
הקטע הקשה באמת מגיע כשאמו מצטרפת אליו בשירה מצמררת, וצווחת את מילות השיר: "לפעמים אני לא שומעת... מבחינתי אני יודעת... שיהיה טווווובב!!", ובין משפט למשנהו אומרת לבנה המזמר: "ששש... לא לצעוק!". אני צופה, ולא יודעת אם לצחוק או לבכות למראה הסשן הלא ברור.
אני מודה ומתוודה, קבל עם ועדה: גם אני שרה באמבטיה. אבל רק באמבטיה הפרטית שלי. ולעניות דעתי, מוטב לרוב רובם של הוונאביז הדנדשים המככבים באתר של קשת, שיאמצו את שיטתי. אין שום פסול בכך שישירו להנאתם בין כתלי המקלחת הפרטית שלהם, לאוזני הברווזון הצהבהב המשייט לו שם. אך אנא, רק לא לאוזני העם היושב בציון וגולש בתמימותו היישר לתוך אמבטיה מלאה זיופים.