דפ חוזר לשטיקים של ספארו

הלהיט השני של הקיץ עגן בבתי הקולנוע שלנו. הפעם מדובר בספינת המטמון של המפיק ג'רי ברוקהיימר, אשר תחתום את סדרת סרטי הפיראטים הסופר-מצליחה שלו. אין זמן לתקציר הפרקים הקודמים, שכן הסרט החדש לא מבזבז אפילו רגע, ונפתח מיד היכן שהשארנו את גיבורינו בסוף הסרט השני. לכן, גם אנחנו נקפוץ ראש אל תוך שלוש שעות של עלילות גועשות, והמשך ההרפתקאות במיקום חדש. או בקיצור, "שודדי הקאריביים: סוף העולם".

הלורד בקט (טום הולנדר) מהדק את אחיזת הברזל סביב צווארם של שודדי כל הימים, במטרה למגר את הפיראטיות מהעולם. לצידו נמצא בעל ברית רב-עוצמה, בדמותו של דייבי ג'ונס (ביל ניי), הקפטן האימתני של ספינת "ההולנדי המעופף". המוצא האחרון של הפיראטים הנכחדים, הוא לאסוף את תשעת אדוני השודדים מכל קצוות תבל, ולהתאגד נגד אויביהם המשותפים. לשם כך, חוברים וויל טרנר (אורלנדו בלום) ואליזבת' סאוון (קירה נייטלי) אל טיה דאלמה המסתורית (נעמי האריס) וקפטן ברבוסה המתקמבק (ג'פרי ראש). החבורה מתכוננת לחלץ את קפטן ג'ק ספארו (ג'וני דפ) וספינתו ("הפנינה השחורה") ממצולות ממלכתו של ג'ונס, ולהביאו להתכנסות. הם יאלצו לשוט עד לסינגפור, שם יבקשו את עזרתו של סאו פנג (צ'או יון פאט), שברשותו מפה שתוביל אותם אל סוף העולם ובחזרה.

במקרה של הסדרה הנ"ל, אין ספק שצפייה בחלקים הקודמים של הטרילוגיה היא נקודת מוצא הכרחית למעוניינים לצפות בפרק השלישי. הצוות של "סוף העולם" לא השתנה מהסרט הראשון, וכולל את הבמאי גור ורבינסקי, ושני תסריטאיו הנאמנים, טד אליוט וטרי רוסיו. לאותו סרט ראשון, היה קסם בלתי ניתן לשחזור. השני מחזיק בכמה שיאים קופתיים. והחותם הסופי של שודדי הקאריביים, הוא הקצנה של קודמו. יותר ארוך, יותר מבולגן ובעיקר יותר כיף.

מי שהתקשה לא לטבוע בים העלילות של "תיבה של איש מת", יכנע מהר מאוד לכאוס ששולט בסרט החדש. במהלך הסרט נפגוש פיראטים חדשים, דמויות ותיקות יזכו למהפכי אישיות או יקומו לתחייה, כולם יסגרו עסקות זמניות עם כולם ויחליפו צדדים כמעט בכל סצינה. ההיגיון הפנימי של הסרט לא תמיד רציונלי, וברוב המקרים קשה לעקוב אחריו. אך אם יש משהו שסרטי הפיראטים האלה הוכיחו, הוא שאפשר להנות גם בלי להבין מדוע.

הצמד אליוט-רוסיו ממשיך בהאללת הדמויות וביצירת שפה ועולם ייחודיים, גם אם לא תמיד מקוריים. ברוכה במיוחד היא חזרתו של ג'פרי ראש המופלא, שמחזיק את החלק הראשון של הסרט בהיעדרו של קפטן ג'ק. וכאשר דפ חוזר לשטיקים של ספארו, מדד הכיף וההומור גדל פי כמה. התסריטאים דאגו שוב להוספת אלמנט מיתי (תתחילו לשנן את השם "קליפסו") ואביזרים מקוללים למכביר. כל השחקנים כבר מרגישים בנוח בתוך הדמויות והסחבות שלהם, כאשר נייטלי זוכה הפעם להרבה יותר פוקוס, ומסתדרת מצויין. כדאי להזכיר גם הופעת קמאו של קית' ריצ'ארדס, הגיטריסט האגדי של להקת "האבנים המתגלגלות", ומקור ההשראה לדמותו של ג'ק ספארו.

בגזרת האקשן, הסרט בהחלט התעלה על עצמו. קטעי הפעולה וירטואוזיים, מטורללים ופשוט מנצחים. הם הופכים את אולם הקולנוע לפארק שעשועים, כאשר המוזיקה המהוללת של האנס זימר קורעת את עור-התוף ברקע, והצילומים של דריוש וולסקי מאיימים לפרוץ החוצה מהמסך. בשורה השמינית נרטבו לי האצבעות ברגליים, כך שהאמיצים מוזמנים לבלוע מים בשורות הקדמיות יותר.

"שודדי הקאריביים: סוף העולם" הוא סרט הקיץ האמיתי הראשון של 2007. ברגעיו הטובים הוא לונה-פארק קולנועי מנצח, שהופך את הטרילוגיה למיתולוגיה, ומהווה פינאלה שיוציא את המעריצים מרוצים. כרגיל, מומלץ להתעלם מאי-בהירויות עלילתיות ופשוט להישטף בכיף עם הזרם, וחובה להישאר עד סוף הקרדיטים.