לייחס למערכת המשפט שחיתות ותופעות שוחד זהו מעשה חסר שחר. כך הגיבה (ב', 28.5.07) נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בנאומה בפני כנס לשכת עורכי הדין המתקיים באילת. ביניש התייחסה בדבריה לעומס המוטל על השופטים, לסיור הלימודי שערכה בבתי המשפט, ולתוכניתה החדשה לשינוי שיטת הניהול בבתי המשפט.
ביניש גם קראה לנתק את מערכת בתי המשפט מהתלות הארגונית והניהולית של הממשלה, כדי למנוע פגיעה ב"עצמאות המערכת השיפוטית".
בנאומה התייחס ביניש לממצאי סקר של ארגון שבי"ל משבוע שעבר, לפיהם 37% מהאוכלוסיה סבורים שהמערכת המשפטית מושחתת, ו-24% סבורים כי יש לשחד גורם כלשהו במערכת המשפט על-מנת לזכות במשפט הוגן. מהם 43% סבורים כי יש לשחד שופט ו-36% כי יש לשחד עורך-דין".
"קשה לבדוק תפיסות ציבור"
לדברי ביניש, ממצאים אלו מתייחסים לתפיסות הציבור שאותן קשה לבדוק, ולא לנתונים המצביעים כי המערכת מושחתת. "גם אם יש הרואים פגמים בתפקוד המערכת אין לייחס לה שחיתות ותופעות שוחד", אמרה. יש ירידה כללית באמון הציבור במוסדות הממשל וגם בבתי המשפט, אמרה ביניש, אך מדובר בתופעה שבה הציבור הישראלי חדל מלתת אמון עיוור וללא מצרים בממסד כלשהו. "ואולי, אין רע בכך, זה מגביר ביקורת. עדיין אין ספק כי המערכת השיפוטית זוכה לאמון רב יותר מכל מוסדות ומערכות השלטון האחרות וכך גם ראוי שיהיה - על-פי מהותה ותפקידה".
ביניש הצביעה על גורמים שונים שתרמו לירידה הדימוי של מערכת המשפט, "בין היתר אפשר שגם מסע תקשורתי וציבורי מכוון תרם לכך". לדעתה, המערכת השיפוטית הישראלית "מצטיינת ברמה מקצועית גבוהה וביושרה של שופטיה". "אין משמעות הדברים כי שופט אינו עלול לטעות גם כאשר הוא פועל כדין ועל-פי מיטב כישורי שיפוטו. עם זאת, בשל מספר סיבות היורדות לשורש מבנה מערכת בתי המשפט ומצבה הנוכחי, המערכת אכן לוקה בפן הארגוני והניהולי ולא בפן המקצועי-שיפוטי - וליקויים אלה טעונים שיפור ותיקון".
שורה של ליקויים
בין הליקויים אותם מנתה ביניש, דיברה נשיאת העליון על העומס הרב המוטל על כתפי השופטים. לדבריה, במשך השנים צרכי המערכת גדלו מאד, בשל גידול האוכלוסיה, ההזקקות הרבה לבתי המשפט, הגידול המשמעותי במספר עורכי הדין העומדים לרשות הציבור. מספר התיקים המוגשים בהליכים אזרחיים ביחס לגודל האוכלוסיה ובהתחשב במספר השופטים הוא רב ביותר ואינו מותאם ליכולת לתת להם מענה. "לכך יש להוסיף את המציאות החברתית הקשה שבה צמחה פשיעה חמורה ואלימה, את הצורך להגן על אוכלוסיות חלשות ופגיעות, ואת עבירות הצווארון הלבן שהטיפול בהן הוא ארוך מאוד ומורכב, גם כשאין מדובר במספר רב של תיקים".
בדבריה חשפה ביניש ממצאי מחקר שנערך באחת האוניברסיטאות ושטרם פורסם. במסגרת המחקר נערך ניתוח השוואתי בין 17 מדינות מערביות, מתוקנות, שגם בהן קובלים על עומס יתר. "בממצאי המחקר, ככל שיש מגבלות בהשוואה בין שיטות שונות, התברר כי בישראל העומס הרב ביותר על-פי כל קנה מידה. באופן כללי ביותר אומר כי נמצא שבבחינת היחס בין מספר השופטים למספר התיקים העומס על שופט בישראל הוא לערך פי שניים מהממוצע במדינות האחרות מבחינת מספרי תיקים לשופט. היחס שבין שיעור האוכלוסיה ומספר התיקים לנפש הוא בהשוואה פי שניים ממדינות אחרות".
"שופט לחוץ - קצר רוח"
ההתנהלות באולמות בתי המשפט מושפעת לדבריה ממצב זה. שופט הנתון ללחץ "הוא לא פעם קצר רוח להתמשכות הטיעונים בפניו. הוא מרבה בניסיונות להשפיע על הצדדים להתפשר כי התחליף לכך הוא המתנה ממושכת מאד להכרעת הדין".
ביניש מצביעה על בעיה נוספת: היעדר הקצאת זמן שיפוטי לכתיבה. "התוצאה היא שכתיבת פסקי הדין מתעכבת. בכל בתי המשפט שביקרתי הועלתה טענה כי קיום דיונים כל יום -ובבתי משפט השלום בעשרות תיקים לשופט משך שבוע- אינה מותירה זמן להכנת התיקים ובוודאי לא לכתיבת פסקי דין. לכך מיועדת העבודה בלילות, בסופי שבוע ובחופשות שהשופטים מנצלים אותן לכתיבה. זה איננו סביר וכך מתארך זמן ההמתנה לפסקי דין, אם התיק לא מסתיים בהסדר". עורכי הדין אינם מקילים לדבריה על המערכת והשופטים נאלצים גם להתמודד עם "שיטת הדחיות בשמיעת תיקים", בה נוקטים עורכי דין. שיטה זו לדבריה "מסכלת מועדים והופכת אותם להמלצה בלבד ואז תיקים נגררים".
הפתרונות לקשיים במערכת "אינם נעוצים במשוב, אינם בהטלת דופי בשופטים כאשר עורך דין מאוכזב מתוצאה שקיווה לה וגם לא 'בסקר צרכנים'" אמרה ביניש תוך שהיא רומזת למוקד מתיחות בין השופטים לבין עורכי הדין על-רקע משוב השופטים המעורר בשופטים התנגדות. "בתי המשפט נותנים שירות לציבור וזוהי חובה ממדרגה ראשונה, אך בתי המשפט אינם מספקים מוצר שהוא מצרך מדף בסופרמרקט. אין לדרג הליך שיפוטי באופן שבו מדורג היום מצרך בשוק. דירוג כזה הוא חלק מתרבות הרייטינג שהשתלטה עלינו".
היא הוסיפה כי מערכת המשפט תשמח לשתף את נציגי עורכי הדין בהצגת תוכניות העבודה של מערכת המשפט ואף ברעיונות נוספים שיש בהם כדי לתרום לעבודת בתי המשפט. "אסור שנקודת המוצא תהיה לעומתית. לביקורת יש ערך אם היא קונסטרוקטיבית והיא משרתת הן את המבקר והן את המבוקר, ולכך אנו פתוחים וקשובים", אמרה ביניש.
לומדת את המערכת
ביניש מגלה כי בחודשים האחרונים היא עסקה בלימוד המערכת ביחד עם מנהל בתי המשפט, השופט משה גל. השניים סיירו בבתי המשפט וכתוצאה גיבשו תוכנית לשיפור הניהול של ההליך השיפוטי. לדבריה בימים אלה הם עוסקים ב"פיתוח תורת ניהול שיפוטית".
לצורך כך הוקמה וועדה פנימית של שופטים וזו גיבשה המלצות הנוגעות ל"אופן ניהול ההליך המשפטי" ובין היתר ל"אופן הקצאת הזמן לניהול תיקים, תכנון עבודה שיכלול, בין היתר, הקצאת זמן חיים לתיק מראשית הטיפול בו ועד לסיומו - בעניין זה ההמלצות מתאימות כיום לתיקים אזרחיים. התיק יגיע לשופט בשל ומוכן לשמיעה, מספר התיקים שיוקצה לכל שופט יהיה במינון מוגבל, כך שלא יערמו אצלו ערמות מייאשות ומסכלות תפקוד. כך יוכל לנהל את יומנו באופן סביר ולקבוע שמיעת תיק בהמשכים במועדים קרובים. התכנון יאפשר קביעת מועדים מתחילת התיק ועד לסיומו". ביניש הוסיפה כי יש כוונה להעזר בייעוץ מקצועי חיצוני - של מומחים בתחום המינהל. התוכנית תתחיל כפיילוט במספר קטן של בתי משפט כבר בשנת העבודה הבאה.
"לנתק את התלות של מערכת המשפט מהממשלה"
בסיכום דבריה קראה ביניש לנתק את התלות של מערכת המשפט מהממשלה. "העיכובים שחלו בשנים האחרונות בטיפול במערכת מסיבות בלתי תלויות במערכת השיפוטית ובשל אילוצים חיצוניים פוליטיים ואחרים, מצדיקים חשיבה מחודשת על קידום הרעיון של עצמאותה הארגונית של מערכת בתי המשפט, כדי לבצר את אי תלותה המוסדית".
במדינות המערב מערכת בתי המשפט היא עצמאית ואינה תלויה ברשות המבצעת, אמרה ביניש. לדבריה, כיום מערכת המשפט אינה יכולה להקצות תקציבים ולקבוע סדרי עדיפויות בלי משרד האוצר. או למנות סגן נשיא בבית משפט שלום, בלא אישור שר. "התלות המינהלית והארגונית בממשלה עלולה לפגוע בעצמאות המערכת השיפוטית".
