במרוצת לימודיי באוניברסיטת תל אביב, בין בחינה לרעותה, סמינריון או סתם בטלה, הייתי קופץ לקולורס, בית קפה חמוד וצבעוני השוכן בשכונת נווה אביבים ממש צמוד לאוניברסיטה, הטובל בשקט סביב. הייתי קופץ קז'ואל, כזה חפיף ולא מושקע, לוגם ת'כוס לימונענע ברד הטובה והקבועה שלי, מנשנש משהו כיפי ומתרווח על איזו ספה צבעונית ורכה. בין לבין היינו מרחפים לנו בקשקושים מטאפיסיים על לוגריתמים ובריאה, נשותיו העגולות של בוטרו וחטא הגאווה. משהו במקום הילך עליי קסם נעים ועוטף - האטמוספרה רגועה, נינוחה והקרבה לאוניברסיטה שחקה תפקיד ענק לנוכח העצלות הסטודנטיאלית.