עניין של צבע

שמעון סעדון ממיתר קנה מחברת לילו וטורי בע"מ צבע לקירות שיוצר על-ידי חברת דל-קול בע"מ. שבוע לאחר הצביעה הבחין סעדון שהצבע התקלף באזורים מסוימים בביתו ונגרם נזק לקירות. הוא תבע את החברות בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע וטען שמכרו צבע פגום ועליהם לפצותו בגין הנזקים. "החומר תפס בחלק גדול מהבית ובחלק לא", אמר סעדון.

בכתב ההגנה טענה חברת לילו וטורי בע"מ (נתבעת 1), שמכרה צבע באיכות טובה וההתקלפות מקורה בעבודת צביעה לקויה שלא על-פי ההוראות. היא ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

חברת דל-קול בע"מ השיבה בכתב ההגנה שנציג מטעמה ביקר בביתו של התובע והציגה בדיון דוגמאות הצבע שהתקלף. לדבריה, הדבר אירע בגלל עבודת הכנה לקויה שלא על-פי ההוראות. "לפני הצביעה יש לנקות את כל השטח מצבע וחומר רופף. מאופן התקלפות הצבע, ניתן ללמוד שלא בוצעה עבודת הכנה טובה". הנתבעת הפנתה להוראות היצרן שנרשמו על גבי פח הצבע לפיהן יש לבצע עבודת הכנה של השטח אותו רוצים לצבוע. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

בפסק הדין שניתן בהעדר הצדדים, בחודש אפריל, דחה השופט איל באומגרט, את התביעה. "עיון בהוראות היצרן, שהוגשו לבית המשפט, מלמד שאכן יש צורך להקפיד על עבודת הכנה. איני מוצא סתירה בין הוראות היצרן והנחיות נתבעת 1". השופט הוסיף שמעדותו של סעדון ניתן ללמוד שמקור התקלה אינו בצבע אלא בעבודה עצמה. "בית המשפט הסביר לתובע שנטל ההוכחה עליו וטוב יעשה אם ישקול הגשת חוות דעת מומחה. התובע דחה האפשרות. הגם שעסקינן בהליך של תביעות קטנות, נטל ההוכחה רובץ על התובע. בענייננו, לא השכיל התובע להוכיח כי הצביעה בוצעה על-פי הוראות היצרן. כמו כן לא עלה בידו להוכיח שנפל פגם בצבע".

התביעה כאמור נדחתה וסעדון חויב לשלם לכל אחת מהנתבעות 300 שקל. "המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים".

כאשר פסק הדין נשלח בדואר רשום (עם אישור מסירה) יחלפו מספר ימים עד שיגיע לצדדים. מרוץ ה-15 יום להגשת בקשת רשות ערעור (בר"ע), שמתחיל מיום מתן פסק הדין (תקנה 16 א' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות סדרי דין), יגרום לכך שבעל הדין "יפספס" ימים יקרים ויצטרך להגיש בר"ע בפרק זמן קצר יותר. הפתרון פשוט: לצלצל למרכז המידע בירושלים (מדי יום - להיות נודניקים) ולברר מה פסק הדין והמועד בו ניתן.