"במצעד הגאווה בירושלים אני לא אצעד. אני מתנגדת לפגיעה בעיר הקודש, ולא מקובל עלי לפגוע בירושלים, עיר הקודש". כך מצהירה השבוע נירית-נירו קורן מנתניה, לסבית מוצהרת שצעדה בגאווה במצעד הגאווה בתל אביב, אבל בשום פנים ואופן, כדבריה, לא תצעד במצעד הגאווה בירושלים.
הרצון לקיים את מצעד הגאווה בירושלים עורר סערה ציבורית, בעיקר בקרב הקהילה החרדית בירושלים, אולם גם במדינה כולה. בית המשפט העליון נאלץ להתערב בסוגיה, אולם נראה כי גם חברים מקרב הקהילה ההומו-לסבית מתנגדים לקיום המצעד בירושלים ואינם מתכוונים להשתתף בו.
נירית יצאה מהארון בגיל 17, לאחר שנכנסה להריון ועשתה הפלה. מאז היא חיה כלסבית גאה ומצליחה מאוד בחייה האישיים, אבל יש לה רק עוד בקשה קטנה: "שאימא תכיר בי איך שאני. אבא מכיר בי ותומך בי, אבל אימא לא מוכנה בשום פנים ואופן".
סיפור חייה של נירית, או בשמה הנוכחי נירו, יכול לספק חומר רב לספר עב-כרס. מגיל צעיר היא חשה כי היא שונה מיתר הבנות עמן הייתה בחברה, אבל לא היה לה הכוח הנפשי להודות בכך.
"היה לי חבר במשך ארבע שנים, עד גיל 17, ממנו נכנסתי להריון, אבל כל חיי נמשכתי לאישה, ובגיל 17 החלטתי שזהו, אני לא מוכנה לחיות יותר בשקר. לכן יצאתי מהארון, עשיתי הפלה והתחלתי בחיי החדשים".
איך קיבלו בצבא את העובדה שאת לסבית?
"קיבלו את זה בסדר גמור. ההתנהגות שלי הייתה גברית מאוד, ולאף אחד לא הייתה בעיה עם זה. למעשה הצבא הציל אותי, שם קיבלתי תמיכה מקצועית, למדתי להיות שפית במטבח, ולאט לאט התקדמתי בתפקידים. שירתי במשטרה צבאית כטבחית ראשית וכאחראית משמרת, מקצוע בו המשכתי גם לאחר השחרור מצה"ל".
איזה מסר יש לך להעביר להורים שמחר בבוקר יגלו שהבת שלהם לסבית?
"שיקבלו אותן איך שהן. אותי אמא שלי לא מקבלת, למרות שלא חטאתי ולא פשעתי, זו אני. צריך לקבל כל ילד באשר הוא בברכה. אם הוא עושה את מה שטוב לו, למה להילחם בו ולהתעלם ממנו?"
כיצד תנהגי אם יהיו לך ילדים?
"אקבל אותם איך שהם ואתן את כולי למענם, גם אם יחליטו לחיות בדרך שונה מכלל החברה. אנחנו לא פושעים ולא מסוכנים לחברה, אנחנו פשוט חיים בצורה שונה. אני בהחלט רוצה שיהיו לי ילדים ושאגדל אותם עם בת הזוג שאבחר".
מדוע שינית את שמך בתעודת הזהות?
"זה היה חלק מהמהפך בחיים שלי. הוספתי את השם נירו לשם הפרטי וקיצרתי את שם המשפחה לקורן".
מדוע חשוב לך להיחשף?
"כי אני רואה את מה שקורה כעת בציבור בכל נושא מצעד הגאווה והסטיגמות שמדביקים על הקהילה ההומו-לסבית. כואב לי וחבל לי שמנסים להכתים אותנו, ומצד שני אני מבינה את הדרישה של החרדים שהמצעד לא יתקיים בירושלים. תבינו, אנחנו אנשים טובים שלא עושים רע ורוצים לחיות בשקט ובכיף מבלי שיציקו לנו. אני בטוחה שאם לא יציקו לנו, אז לא יעלו כל מיני רעיונות של קיום מצעד גאווה בירושלים. אבל יחד עם זאת, כמו שאמרתי, אני לא אצעד שם כי אני באה ממשפחה מסורתית, ויש לי כבוד לעיר הקודש".
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
