בפסק דין שניתן "פה אחד" קבע (א', 17.6.07) בית המשפט העליון, כי את חוקי האתיקה של לשכת עורכי הדין יש להחיל על הכפופים לו בכל עת, אף ללא זיקה בין המעשה לעיסוק במקצוע. כמו כן, קבע בית המשפט כי עבירה משמעתית תבחן במנותק משאלת אפשרות להרשעה בדין פלילית. פסק דין זה ניתן בערעור על החלטת ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין.
ראשיתו של האירוע בסוף שנת 2004, או אז הגיע מר יעקב כסדי - אז מתמחה, הכפוף לכללי האתיקה - למשרדי חברת "חלמיש", חברה ממשלתית עירונית לדיור. חברה זו הייתה בהתקשרות עסקית עם חברת "אורדן מחשבים ומערכות מידע", בה היה כסדי מנהל ובעל מניות, אשר בוטלה לאחר מחלוקות. על-פי הנטען, נכנס כסדי למשרדיה של חברת חלמיש ללא רשות ותוך התעלמות מהוראות מאבטח הבניין, ונתפס כאשר הוא מעיין בניירות החברה ובמחשב שלה.
בגין מקרה זה הגישה לשכת מחוז תל אביב קובלנה נגד כספי לוועדת האתיקה של המחוז, שם הורשע וננזף. כספי ערער לוועדת האתיקה הארצית, אך ערעורו נדחה- ומכאן פנה לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע כי השאלה הניצבת להכרעה אינה התקיימותם של יסודות העבירה הפלילית של הסגת גבול, כי אם שאלת קיומו של פגם אתי במעשיו. העובדה שנכנס ללא רשות למקום שכניסתו אליו נאסרה, מהווה התנהגות בלתי הולמת ובלתי ראויה, ומן הטעם הזה יש מקום להרשעתו בעבירה משמעתית במנותק משאלת אפשרות ההרשעה בדין הפלילי. לפיכך, אף טענתו כי חברת חלמיש חזרה בה מתלונתה- נדחתה. הגורם המופקד על האינטרס הציבורי וכבוד המקצוע הוא ועד הלשכה, ועל כן הוא המוסמך היחידי לקבל החלטות באשר לחזרה מקובלנה.
את טענת כסדי, כי עשה את המעשים בגינם הורשע בלא זיקה לתפקידו כמתמחה- דחה בית המשפט. על-פי קביעת בית המשפט, חוקי האתיקה חלות בכל עת ומשתרעות גם על פעילותו של עורך דין - ומתמחה בכלל זה - ללא קשר לעיסוק במקצוע עריכת הדין. טענה נוספת שטען כסדי, לפיה היה לו חשש שחברת חלמיש פוגעת בזכויותיו הקניינות, נדחתה אף היא. טענה זו, נאמר בפסק הדין, אינה יכולה לגרוע מאחריותו המשמעתית. ההגנה על זכותו של עורך דין, ככל שהיא קיימת לו, צריך שתיעשה במסגרות הקבועות בדין, ולא בדרך של הפרת חובות אתיות.
