בית המשפט במחוזי בתל אביב זיכה (א', 24.6.07) מעבירה על תקנות תעבורה תושב שחנה בלילה בתחום תחנת אוטובוס. בהחלטה מתח השופט ביקורת על העיריה המצהירה כי היא "הולכת לקראת התושבים" אך נוהגת בניגוד למדיניות זו בפרשנותה לחוק העזר.
בית משפט זיכה את רון אהרונוביץ מעבירה על תקנות התעבורה בגין חניה בתחום של תחנת אוטובוס. אהרונוביץ חנה את רכבו ב-15.2.06 בשעה 23.47 בתחנת האוטובוס ברח' אבן גבירול 70 בתל אביב. הרכב נגרר מהמקום בהוראת פקח של העיריה. אהרנוביץ הורשע בבית משפט השלום לאחר שנדחתה טענתו כי חנה לאחר שעות הפעילות. בית המשפט קבע כי לשעות הפעילות של התחנה אין רלוונטיות וכי הכיתוב בתחנה מציין את שעות הפעילות של האוטובוס אך "אינו מתיר או מהווה תמרור שמתיר עצירה, עמידה או חניה".
בערעורו לבית המשפט המחוזי, טען אהרנוביץ כי "המבחן לקיומה של 'תחנת אוטובוסים' צריך להיות פונקציונלי ולא טריטוריאלי. רוצה לומר, בשעות בהן אין פעילות אוטובוסים במקום, חדלה התחנה להיות 'תחנת אוטובוסים' כמובנה בחוק, ושבה להיות 'פיסת כביש' רגילה, המותרת לחניה".
שופט בית משפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן קיבל את טענתו של אהרנוביץ וזיכה אותו. בהחלטה כתב השופט כי "הבריח התיכון של תכלית החקיקה של חוק העזר שעל מדוכת הדיון הינו הבטחת שלומם של ציבור המשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית בתחנת האוטובוס הנדונה, כמו גם שמירת התנועה בטוחה של האוטובוסים.
תחנות האוטובוסים מיועדות לאיסוף ולהורדת נוסעים. רכב האוטובוס נדרש לעצור ולאסוף נוסעים מספר רב של פעמים לאורך שעות פעילות הקו במשך היממה. על-מנת לשמור על תנועה בטוחה ויעילה, כאמור, ולמנוע נזקים לגופם ולרכושם של הנוסעים ועוברי האורח במקום, ראה המחוקק לנכון לאסור חניית כלי רכב בהתאם".
"תכלית חקיקה זו", הוסיף השופט, "מתיישבת להפליא עם אחריותה של עיריית תל אביב-יפו לדאוג למיקסום מספר מקומות החניה בעיר - אחריות שמממשת מטרה חקיקתית בפני עצמה".
השופט הוסיף בצטטו מפסק דינה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת ביניש, כי "מצוקת החניה הינה בעיה אופיינית לעיר המודרנית, והיא מעיקה על התושבים והמבקרים. ההתמודדות עם מצוקת החניה היא אחד האתגרים הקשים העומדים בפני כל רשות מוניציפאלית...בישראל, הנטל של קביעת הסדרי החניה הוטל על הרשויות המקומיות. מקור ההסמכה של העיריה להסדרת מקומות החניה הינו פקודת העיריות ופקודת התעבורה ותקנות התעבורה שהותקנו לפיה...רשאית וחייבת העיריה לשקול שיקולים הנוגעים לאיכות החיים של תושבי העיר - נוחותם ורווחתם...בכל הנוגע להסדרת חניה, על העיריה להביא בחשבון גם את הנתונים המיוחדים של כל אזור ואזור. לעניין זה, יישקלו בין היתר, התנאים הפיזיים של האזור המוסדר, מספר מקומות החניה בו, צפיפות הבניה ורוחב הרחובות. מולם ייבחנו מספר כלי הרכב שדרושה להם חניה במקום, תוך התחשבות במטרות ובשימושים של הנזקקים למקומות חניית הרכבים באזור".
השופט מתח בהחלטה ביקורת על הפער שבין הצהרותיה של העיריה על מדיניות של "ללכת לקראת התושבים", כפי שטענה התובעת העירונית עו"ד אתי לוי, לבין הפרשנות שלה לחוק העזר העומדת בניגוד למדיניות זו. "כך למשל, ציינה התובעת בדיון בפני, כי: 'אם הוא היה עובר ב-01:00 בלילה סביר שלא היה דוח[..]' זה שהעיריה הולכת כמדיניות לקראת התושבים... כדאי ללכת לקראת התושב, אך זה בפירוש לא מה שהחוק אומר". "הנה כי כן" הוסיף השופט, "איסור חניה בתוך תחומי תחנת אוטובוס תקף ושריר בשעות הפעילות בלבד".
לסיכום, כתב השופט: "רון אהרנוביץ החנה את רכבו בתחנת האוטובוסים ברח' אבן-גבירול בתל אביב בשעה 23:47. על-פי מסקנתי דלעיל, משחנה רכבו בתחנת האוטובוסים אחרי שעות הפעילות, הרי לא עבר עבירה שהיא, ואין להרשיעו בדין. התובעת המלומדת טענה, כי בשעה 23:47 טרם נסתיימה פעילות האוטובוסים בקו הנדון, שכן האוטובוס האחרון אמור היה לצאת לדרכו בשעה 23:10. לגישתי, משצויין בצורה בולטת ומפורשת כי פעילות הקו מסתיימת בשעה 23:10, רשאי היה אהרנוביץ להחנות רכבו במקום. (כשהחניה במקום אינה אסורה בגין הוראה אחרת). מוסמכת ורשאית חברת התחבורה לקבוע, לגבי כל תחנה ותחנה, באופן נקודתי, שעת גמר השירות באותו קו - אם על-פי הערכה משוערת נוכח יציאת האוטובוס האחרון מנקודת המוצא הרלוונטית, או על-פי ציון מסלול האוטובוס מתחנת המוצא על-פי לוח זמנים משוער".
"אהרנוביץ זכאי", קבע השופט.
