טובה ויוסף תרוף תבעו את חברת איבריה בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקווה בסכום של 10,000 שקל. בחודש יולי אשתקד, היו אמורים לטוס ארצה ממדריד והטיסה התעכבה והם שוכנו למשך הלילה בבית מלון. בבוקר הובטח שהטיסה תמריא בשעה 10:45 ובפועל נגרם עיכוב והטיסה יצאה בשעה 14:00. האיחור הסתכם ב-14 שעות והזוג סבל מאי נוחות ועצבים ולדבריו, הנאתו מהטיול בספרד נפגמה. "השכימו אותנו בשעה 7 בבוקר לצאת לנמל התעופה, בלי להתחשב וכדי להקטין את התשלום למלון על חשבון אי הנוחות של הנוסעים".
חברת איבריה הסתמכה בהגנתה על חוק התובלה האווירית שהחיל את אמנת ורשה. לדבריה, העיכוב נבע מתקלות שונות בנמל התעופה של מדריד וכיוון שטייסי המטוס עברו את מכסת השעות, המותרת, היה צורך להזעיק צוות אחר. החברה הלינה על חוסר תום לבם של התובעים שביקשו במכתב דרישה פיצוי בסך 600 אירו לאדם ובכתב התביעה "תפח" הסכום ל-10,000 שקל. עוד נאמר שעל-פי כרטיס הטיסה, המהווה חוזה בין החברה לנוסע, רשאי המוביל לשנות את מועדי הטיסה ללא הודעה מוקדמת ויש לפטור את הנתבעת מתשלום פיצוי.
השופט גבריאל שטרסמן שדן בתיק הציע לצדדים להתפשר, אולם התובעים התנו זאת בפיצוי גבוה שלא היה מקובל על בית המשפט והנתבעת היתה מוכנה לשלם פיצוי מינימאלי לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות. בפסק הדין שניתן ביום ראשון קבע השופט שגישתם של הצדדים אינה מקובלת עליו: "עמדתם הנוקשה של בעלי הדין, היתה בבחינת תכתיב לבית המשפט, שכן הם לא היו מוכנים להתפשר כלל, אלא הסכימו רק למקסימום (התובעים) או למינימום (הנתבעת) ולא לשום סכום אחר ביניהם".
השופט קיבל את טענת הנתבעת שהתובעים גילו חמדנות של ממש בתביעה, "שהרי לאמיתו של דבר לא נגרם להם נזק כלל". פסק הדין התייחס לעוגמת הנפש של התובעים ונקבע ששיעורו ייקבע ביחס סביר לנזק שנגרם. "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, שלא יימצאו בישראל אלא קומץ בני אדם, שלא יתרגזו לפחות פעם ביום בשל אמרה, מעשה או מחדל של הזולת. לו פתחו בתי המשפט את שעריהם לפני כל 'המתרגזים' במדינה והניחו להם לתבוע על ימין ועל שמאל, אפשר היה לסגור את יתר התיקים מכאן ועד הודעה חדשה. הכל מתרגזים בלא לתת את דעתם לטיבו של המעשה המרגיז או למשקלו בחיי היום יום".
בסופו של דבר השופט חייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים 150 דולר. "שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני נתון לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט".
