"אין מניעה חוקית למינוי רמון"

המדינה מבקשת (א', 15.7.07) מבית המשפט לדחות שלוש עתירות לפסול את רמון מלכהן כשר בממשלה. לטענת המדינה דין העתירות להדחות "בהעדר עילה משפטית". רמון מונה על-ידי ראש הממשלה למשנה לראש הממשלה ומינויו אושר על-ידי הכנסת.

רמון הואשם כי בהיותו ח"כ ושר משפטים, ביום חטיפת החיילים בידי החיזבאללה ב-12.7.07, בלשכת ראש הממשלה, ביצע עבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה. רמון התפטר מהממשלה והועמד לדין. בתום משפטו הרשיע בית המשפט את רמון גזר עליו שירות לציבור אך קבע כי אין להטיל על העבירה שביצע קלון. המדינה מדגישה כי לא הוגש ערעור על קביעה זו והיא נותרה בעינה.

בעקבות המינוי פנו: אמונה, פורום המשפטי, ארגון תמורה, ו"אחותי" לבג"צ בדרישה לפסול את המינוי. לטענתם, מינוי זה יש בו כדי לפגוע באמון הציבור, ציבור הנשים ויש להחיל על רמון תקופת צינון.

"עונשו של רמון הוא הרשעתו"

המדינה כאמור דוחה את הטענות. בתשובה נטען כי "בית המשפט קבע באופן מפורש כי עונשו של ח"כ רמון הינו בעצם הרשעתו ולא מצא לנכון להוסיף על כך גם עונש של מאסר או קביעה כי יש בעבירה משום קלון. בעשותו כן היה בית המשפט מודע להשלכות של גזירת עונש מאסר או קביעה בעניין הקלון לגבי הקריירה הציבורית של ח"כ רמון... בית המשפט סבר בנסיבות העין אין בעבירה קלון, כי מדובר במעידה חד פעמית שלא תחזור על עצמה וכי הענישה של ח"כ רמון היא בעצם ההרשעה ואין מקום לפגיעה נוספת".

המדינה מוסיפה כי "בעת גזר הדין לא היה ח"כ רמון שר ולכן מבחינה משפטית לא היה מקום לכך שבית המשפט יתייחס לחוק יסוד הממשלה העוסק בהפסקת כהונה של שר ובקלון של שר מכהן". כמו כן, "בפרוטוקול הדיון עולה כי בית המשפט היה ער להשלכות של ההכרעה בעניין הקלון הן לגבי הכהונה בכנסת הן לגבי כהונה כשר והן לגבי כהונה בתפקידים ציבוריים ואחרים". "בית המשפט היה ער לכלל השלכות הרוחב הנובעות מסוגיית הקלון", נכתב.

"בניגוד לפרשות שעסקו בביקורת שיקול הדעת של ראש הממשלה בהפעלת סמכותו להעברת שר מכהונתו, בעניננו מדובר בעתירות המבקשות לבטל החלטת ממשלה שאושרה על-ידי הכנסת", טענה המדינה.

בסיכום התשובה נטען כי "לא היתה מניעה חוקית למינויו של ח"כ רמון לשר בממשלת ישראל, וממילא אין עילה חוקית לפסילת המינוי. בהתאם להוראות חוק יסוד הממשלה, ח"כ רמון כשיר להתמנות כשר. הממשלה החליטה על מינויו של ח"כ רמון כשר בממשלה כאשר מלוא העובדות היו בפניה, והכנסת אישרה מינוי זה כאשר העובדות היו בפניה. בנסיבות אלה אין עילה להתערבות בית המשפט".

בנוגע לטענות שהועלו על-ידי העותרים, השיבה המדינה כי "אין להקל ראש בטענות אלה אך הן ענין לדיון ציבורי ואין בהן כדי לשנות מהוראות הדין לעניין זה".