זה היה ערב קיץ חם ותל אביבי. גולדה ואני קבענו בכניסה לאינגריד, בר מסעדה יוקרתי ברחוב המסגר. מסתבר שגולדה, חרוצה מתמיד, נכנסה עמוק לתחקיר שלפני ההגעה וגילתה שסמל המסעדה הוא רגל ענוגה נתונה בנעל עקב. מכאן הסיקה גולדה היקרה שזו קוד הלבוש במקום, וכך ראיתיה מרחוק מהדסת לעברי בעקבים ארוכים ודקיקים וללא שליטה באיבריה (גולדה: הלאה ניראל! הנה מגיעה הדוגמנית הבאה של ישראאאאאלללל). הרמתי אותה מהמדרכה ונכנסנו.
המקום מחולק לכמה מפלסים, כולם מעוצבים להפליא באווירה ניו-יורקית אינטימית ומתחברים יחד בזרימה קולית (ג: כן, יש משמעות למשפט הזה, פשוט תקראו שוב). גולדה נפלה אל זרועותיו של הבר, ואני התיישבתי לצדה. לשיפור הערב, נקטנו בשתי הפעולות ההכרחיות: הזמנו קוקטייל והחלפנו זו עם זו נעליים. על הפעולה השנייה עוד נרחיב. בינתיים, הקוקטיילים. צמד הברמניות המעולה רקח לנו "קוקטייל סיני" (42 שקל) שמקבל את שמו ממיץ הגויאבה המפורסם והוא מין מאי טאי מזרח תיכוני מרענן. לצדו, הגיח "קוקטייל צריך למצוא לו שם", שהוא קוקטייל חדש שצריך למצוא לו שם, כי כדאי שתדעו מה להזמין (ג: שלא תתבלבלו, הוא היה אדום).
עם האלכוהול בא התיאבון, ופצחנו בראשונות: חציל בלאדי קלוי, שהוגש עם יוגורט, שמן זית, גרגרי רימון וגבינת פטה (31 שקל) וטרטר טונה אדומה - קוביות טונה אדומה עם סויה, ג'ינג'ר, ווסאבי ובצל ירוק, לצד סלט בייבי גרין (49 שקל). שתי המנות היו מעולות. החציל היה בשרני והגבינה שייטה מהרוטב הטעים לפה שלנו. בכל פעם שגולדה ניסתה להתקרב לטרטר טונה שלי, נעצתי ברגלה עקב כדי שתשמור מרחק. ואז היא הפילה אותי מהכסא. החלפנו זו עם זו שוב נעליים. בינתיים, הגיע לחם הבית (14 שקל) ונפנינו אישה לצלחתה לניגוב שאריות.
מאחר שהאוכל, האלכוהול והאווירה כבר הקהו את הכאב ברגלינו, החלטנו להמשיך באותו הכיוון רק באקסטרים. פנינו לתפריט הבשרים העשיר שיש לאינגריד להציע ובחרנו מתוכו נתח קצבים (76 שקל) ואנטרקוט 400 גר' (129 שקל). עקבים או לא עקבים, אנחנו לא כוסיות (ג: איזה פה מלוכלך יש לך! עוד יחשבו שאנחנו לא נראות מעולה!). שני סטייקים ענקיים ועסיסיים עשו את דרכם לשולחן בתוספת צ'יפס וסלט של ירקות מוקפצים. המנות היו טריות, משובחות ונצלו בדיוק לפי מידת העשייה המושלמת. תאמינו או לא, לא הצלחנו לגמור מהצלחת. ובאמת שניסינו. כוס קברנה דלתון (26 שקל) ליוותה את חגיגת הבשרים. צ'ייסר מזוטי (16 שקל) פתח את חגיגות ההכנות לקינוח.
בדרך למתוק ניצבה בפניי ובפני גולדה בעיה. זוג אחד של כפכפים שטוחים ושתי בחורות שצריכות לשירותים. החלפנו נעליים זו עם זו שוב. ואז שוב. בכל מקרה, השירותים באינגריד כה אסתטיים ששווה לעלות אליהם לרגל (ג: באמת, רק לא עם עקבים). כדי להמתיק את הסיום הלכנו על עוגת אינגריד (36 שקל, זה עדיף מללכת על עקבים) - משולשי שוקולד לבן עם קרם שמנת ופטל, על מצע בצק פריך בניחוח וניל, ברוטב דמדמניות ופטל שחור. הקינוח לווה, איך לא, באספרסו כפול ארוך (11 שקל) ותה (9 שקל).
מסתבר שבכוכב הלכת נגה, משם מגיעות הנשים על-פי ספר עיון פופולרי משנות התשעים, לא הולכים הרבה ברגל, אולי אפילו כלל לא. כי אחרת, באמת שאי אפשר להסביר למה נשים גזרו על עצמן את עונש הסטילטו. יחד עם זאת אין מה לדאוג, כי באינגריד, כל צרכייך מסופקים על-יד הבר. עזבנו את המקום מסופקות והחלנו את הצעדה הביתה. כפכף שטוח על רגל ימין ועקב ברגל שמאל. (ג: ואז החלפנו נעליים זו עם זו).
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
