ביום חמישי בערב, רגע לפני שיום הכיפורים הרעים והפציר בנו להתנקות מחטאינו, חשבתי כי מן הראוי יהיה לצבור עוד חטא קטן לחתימת עסקת טיעון ראויה, חטא גרגרנות קרניבורי אמיתי בדיטה. במשך יותר מעשור בנוף המסעדות המקומי, נטול שמות מתוחכמים וגימיקים היי-טקיסטים אולטרה-מודרניים ועם המון אינטגריטי ואהבת אירוח, מאכיל המוסד הזה המוני מבלים, עד כי נראה כי קנה את מקומו בצדק בדברי הימים של עולם המסעדות הישראלי.
הליכה מהירה דרך פרוזדור בנייני המשרדים בין רוטשילד לאחד העם ואני מביט לכיוון הבורסה בתחינה שתכפר על ירידותיה בחודשיים האחרונים ותביא לי קצת מזור ורגיעה "ירוקה". מתים מרעב פילסנו דרכנו דרך רחבת הכניסה - אחלה אופציה בריזתית בעונה הזו של השנה.
אנחנו, כהרגלנו בקודש, העדפנו את הבר המאסיבי שקבוע בלב המסעדה, כדי שהברמן המצוין, רמי, יעשה לנו GOOD TIME לכל אורך הארוחה. עברנו דרך קומת הכניסה, מעליה הבחנו בקומה השנייה - ה"גלריה", התיישבנו וסרקנו במבטינו את המקום בעיניים רעבות. מעוצבת כסלון של פעם, "דיטה" מצטיירת כסבתאית משהו (במובן החיובי) עם טפטים פרחוניים חמודים ונברשות סטייל סיקסטיז להשראה. בית, במלוא מובן המילה.
שני צ'ייסרים של הנסי VSOP ואנחנו על הגל. חמים, פירותי ועשיר, בעל ריח ממסטל של עץ ספוג ארומות מתקתקות וטעם ארוך שנשאר בפה עד לתחילת הנגיסה. בגזרת הראשונות שעינו להמלצתו של רמי ודגמנו את הטובות שבמנות המסעדה. ראשון הראשונים הגיע לחם הבית - תפוח, חם וטעים. יחד עמו הגיעה מנת הסביצ'ה דניס שהיתה פשוט טובה - פיסות דקיקות של דניס לבן טרי בתיבול עדין של עגבניות שרופות, כוסברה ולימונים כבושים עם בורגול ושמן זית לעיטור. אחריה הגיעו פרוסות סלמון נורבגי טרי בכבישה ביתית (גרבלקס) שהוגשו בליווי שמנת חמוצה וצלפים ונאכלו תוך שנייה. מנת שיפודוני פרגיות קטנטנים בגלייז של ג'ינג'ר ומייפל היתה הבאה בתור ושודכה לירקות בטמפורה בהירה ופציחה. לאחריה - עוד אחת ממנות הדגל של המסעדה - כנפי הבאפאלו הנהדרות ברוטב צ'ילי מתוק שהוגשו עם מקלות סלרי ורוטב רוקפור מעולה לצדן. האחרונה שחתמה את סקציית הראשונות היתה מנת הקרפצ'יו סינטה שהגיעה על צלחת ריבועית לבנה, מעוטרת בנדיבות בכפיסי פרמזן, שמן זית, לימון וצלפים. הסודה זרמה כמו....סודה, והיתה בת לוויה מצוינת לחוויה. שומרת על פה נקי לטובת מגוון הטעמים.
כוס של קברנה סוביניון בציר 2005 של הראל, Clos de Gat התגלה כיין קליל, נעים ונינוח בעל צבע אדום סגלגל עשיר ועמוק. ריחו גילה ארומות של פירות אדומים ושחורים הנבלעים ברמזים של עץ אלון וצמחי תבלין. פלטת הבשרים שהגיעה איתו ניצחה על האורקסטרה בתרועה רמה. היו שם צלעות טלה נימוחות, סטייק אנטרקוט מצוין וכמובן, איך לא, שני קבבונים נפלאים שאם לא הם, אני באמת לא יודע איזו אסוציאציה היתה עולה למשמע השם "דיטה". בצל ועגבנייה "על האש" לצד תפוחי אדמה בסטייל מדורה ואנחנו בחגיגת חטאים לפני התענית הגדולה.
סיימנו בשני קינוחים משתי תקופות. האחד, סופלה השוקולד המקומי המוכר שמלווה את דיטה מקדמת דנא והשני, מרק תותים טריים על קרם ברולה טימין בליווי סורבה פסיפלורה קריר מהעת החדשה. שניהם השלימו אחד את השני וחתמו ביחד ארוחה נפלאה.
נפרדנו בברכת לילה טוב ומבט קדימה לעבר יום הדין הקרב ובא, אם כבר להיענש, חשבתי לעצמי, מוטב שזה יהיה על בטן מלאה.
