בזכות הברית - קיבלה גט אחרי 25 שנה

לאחר 22 שנות עגינות הותרה ז'קלין (שם בדוי) מעגינותה. דווקא ברית המילה של נכדהּ היא שהביאה לאיתור בעלה, שחטף את ילדתם המשותפת. מכאן ואילך התגלגלה הפרשה עד לכדי סיומה הטוב בערב חג הסוכות.

האב הערים וחטף את הבת

בני הזוג נישאו לפני 33 שנה בצרפת ונולדה להם בת. לאחר שהבעל נהג באלימות פיזית ונפשית נגד אשתו פתחו בני הזוג בהליכי גירושין אזרחיים. לאחר הפרידה נקבע כי המשמורת על הילדה תהיה אצל האם, והאב יוכל לראות את בתו תחת פיקוח עובדים סוציאליים.

אולם הבעל הצליח להערים ולחטוף את הילדה בהיותה בת 10, ונדד עמה תחת זהות בדויה ברחבי אירופה ודרום אמריקה, כאשר תחנתו הסופית הייתה ישראל. לילדתו סיפר האב כי האם נטשה אותה ונישאה לאחר. בינתיים הקים האב משפחה חדשה, ואף נולד לו ילד.

מאמצי החיפוש העלו חרס

מאמציה של האם לאתר את הבעל והבת בעזרת המשטרה, האינטרפול, חוקרים פרטיים, עורכי דין העלו חרס. משנודע לה כי הבעל הגיע לישראל, היא ביקשה את עזרתו של ז'אק שיראק, שהיה בזמנו ראש עיריית פריז, לפנות בשמה לשלטונות ישראל בבקשה להתחקות אחר עקבות הבעל. במקביל, היא התראיינה בכלי התקשורת בניסיון להגיע לבתה, אך כל מאמציה היו ללא הועיל.

חברת הילדות סיפרה את האמת

לפני 13 שנה, משהפכה הילדה לנערה בת 19, פגשה בארץ חברת-ילדות מצרפת. החברה גילתה לה כי אמה לא נישאה, וכי היא חיה ליד פריז כמורה בתיכון עירוני מקומי. הבת המזועזעת הטיחה באביה את ההאשמות על חטיפתה וניכורה מהאם. לאחר מסכת התכחשות, טען האב כי עשה הכל לטובתה, וכי אם הוא יתגלה הוא עשוי להיכלא, ועל כן אל לה להסגירו.

לאחר שנים של טיפול פסיכולוגי, החלה הבת להתכתב עם אמה, ואף נפגשה עימה לפני מספר שנים בפריז. הבת התמחתה במקצוע טיפולי, וכחוויה מתקנת היא עוסקת כיום בשיקום ילדים שעברו טראומה.

האב לא הגיע לחתונת הבת

בחלוף השנים, נותק הקשר בין הבת לאביה, עד כדי כך שאפילו לחתונתה הוא לא הגיע. קרוב משפחה שניסה לקשר בין האם לאב לא הצליח לסייע ולהביא לסיום הליך הגירושין.

אולם כמה ימים לפני סוכות הגיעה הישועה. למרות שלא הוזמן, הגיע האב לברית המילה של נכדו מבתו. שם גם נראה על-ידי האם ז'קלין. היא פנתה מייד לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, ותיק תביעת הגירושין נפתח מחדש.

דיין-תורן הוזעק

עובדי בית הדין התגייסו לסייע לז'קלין במהרה לקבל גט מבעלה, לפני שעקבותיו ייעלמו שוב. בעזרת קשרים, הוא אותר באחת מהקהילות של דוברי הצרפתית בישראל, כתובתו אותרה וכן מספר תעודת הזהות שלו. נציג בית הדין הרבני, הרב יעקב חביב, יצר עימו קשר וביקש להיפגש עימו לצורך סידור הגט.

בתחילה הבעל סירב, אולם משנאמר לו שמכיוון שלפי החוק בישראל הוא נחשב נשוי, אשתו יכולה לתבוע ממנו מזונות רטרואקטיבית ל-25 השנים האחרונות מאז שהחלו בהליכי גירושי אזרחיים, נעתר בעל-כורחו לבקשה. מה שהוסיף למכבש הלחצים היה צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו, דבר שהיקשה עליו עקב עבודתו המצריכה יציאה לחו"ל.

מזכיר בית הדין הרבני, משה ביטון, יעץ לאישה להישאר בארץ, למרות שהייתה אמורה היום לטוס חזרה לצרפת, וזאת על-מנת להסדיר את הגט בו-במקום.

שנת הלבנה ושנת החמה נפגשו

ואכן בערב החג הצליחו עובדי בית הדין הרבני לשכנע את הבעל לתת גט. בשל הפגרה בבתי הדין הרבניים הוזעק מייד דיין-תורן מהבית לצורך סידור הגט. הבעל הסרבן הסכים לתת את הגט רק אחרי ששטח לפני הדיינים את התיאוריה שלו, ולפיה נדרשו 25 שנה בדיוק מהגירושין האזרחיים לגט על-מנת שההליך יהיה שלם, כי "שנת החמה ושנת הלבנה נפגשות רק אחת ל-25 שנה...".

האישה הנרגשת פרצה בבכי, ויצאה לסוכנות הנסיעות לתאם מועד חדש לטיסה חזרה לצרפת.