משטרת עירק קיבלה לכוחותיה גם נשים, המשתכרות כ-500 דולר לחודש, כשכבר עתה חלק, אומנם קטן, מהן מדווחות על צרות באות והולכות: אחת מהן קיבלה איומים על חייה והשנייה מסתכנת בפירוק נישואיה.
סוכנות הידיעות AP מצטטת את גנאן, אם לשלושה ובהריון: "כעת, הפרובינציה שלנו (ענבאר, ה.פ) בטוחה ושלווה. אבל כל דבר עלול לנער אותה ואנחנו עלולות להיות בסכנה". ביחד עם עוד 4 נשים סיימה החודש את הכשרתה באקדמיה המשטרתית והוצבה בתחנת המשטרה ברמאדי. היא הסכימה להתראיין לסוכנות AP בלי לחשוף את שמה המלא.
הצבא האמריקני מחכה בקוצר רוח ליום שבו תיקח עירק אחריות מלאה לבטחונה, ובעיקר בפרובינציה ענבאר, שם מספר השוטרים עלה לאחרונה לכ-8,000. 14 נשים מרמאדי הצטרפו לכוח.
גנאן, בת 37, חדמיה, בת 35 ופטמה בת 27 אמרו כי "קפצו על ההזדמנות" להתגייס למשטרה. "בעירק, תפקיד הנשים להישאר בבית ולהיות עקרות בית. גברים ונשים אינם שווים", אמרה גנאן, וחברותיה הסכימו עמה, כשניסתה להסביר מדוע הצטרפה למשטרה. "זה לא כמו בארצות הברית". הן עזבו את הילדים בבית, וכעת אומרות: "אם הנשים האמריקניות יכולות לעשות את זה, גם אנחנו יכולות".
לדבריהן, הן יכולות למנוע התקפות מצד נשים אשר מבצעות פיגועי התאבדות, בין היתר בזכות העובדה שתרבותן ודתן אוסרת חיפוש על גופן.
המגויסות למדו לירות בכמה סוגי נשק בהם AK-47, לבצע חיפוש בחשודים, לזהות רכבים חשודים ועוד. כעת, תפקידן בתחנת המשטרה ברמאדי הוא חיפוש על גופן של נשים המבקרות אסירים בכלא.
השלוש סיפרו, כי ניסו לשכנע נשים נוספות להצטרף למשטרה, וכעת מדובר בקבוצה של 14 נשים.
באקדמיה מעידים על הנשים כי מלאות אמביציה. השכר, כך אומרים, זהה לזה שמקבלים הגברים והוא עומד על כ-785,000 דינר; שכר הדירה הממוצע ברמאדי הוא כ-100,000 דינר - כ-80 דולר, בחודש, וההוצאות של משפחה ממוצעת עומדות על כ-250,000 או כ-200 דולר בחודש.
השוטרות אומרות, כי השוטרים הגברים מתיחסים אליהן בכבוד אך ככל הנראה "מדברים מאחורי הגב". הן מתגאות בעבודתן ומתגאות בעבודה שהן לוקחות חלק בהגנה על המדינה.
