הפלג הניאו-קונסרבטיבי במפלגה הרפובליקנית בארה"ב מורכב רובו ככולו מאינטלקטואלים יהודים, ליברלים לשעבר, שבשנות ה-70' וה-80' החלו לאמץ מדיניות שגרסה שאת רוב בעיות המזרח התיכון ניתן לפתור באמצעות דמוקרטיזציה מזורזת של האזור. חלק מחברי הפלג הגיעו לעמדות השפעה דרך המדיה המודפסת (ביל קריסטול, עורך ה"וויקלי סטאנדרד" ומרטין פרץ, הבעלים של ה"ניו ריפבליק"), בעוד שאחרים, כפול וולפוביץ, הגיעו לעמדות השפעה במשרד ההגנה לאחר שסיימו קריירה אקדמית מרשימה.
שנים לפני אירועי 9.11, במאמרים ובהרצאות ציבוריות, הם טענו שיש להביא להדחתו של סדאם חוסיין ולהחליף את משטרו בממשל דמוקרטי. כשפלש הצבא האמריקני לעירק לפני ארבע שנים, היה ברור לכולם שהנשיא בוש לקח את עצתם של הניאו-קונסרבטיבים במלוא הרצינות.
מתי הגיע הנשיא בוש למסקנה שסדאם מסוכן לשלום העולם? יש הסוברים שבוש החל לאמץ את הצעות הניאו-קונסרבטיבים לאחר ספטמבר 2001, בעוד שאחרים, כריצ'רד קלארק, יועצו של בוש לשעבר לביטחון לאומי, אומרים שג'ורג' בוש דיבר בגלוי על כוונתו להתקיף את עירק מיד לאחר שהושבע כנשיא, בינואר 2001 – שמונה חדשים לפני הפגיעה במגדלי התאומים.
הפלישה לעירק, כזכור, החלה והסתיימה בתוך מספר ימים בנצחונו המרשים של הצבא האמריקני. ביוני 2003 עמד הנשיא בוש על סיפונה של נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" והכריז שהמשימה (הדחת חוסיין והחלפת משטרו) הושגה. היה קשה אז שלא להשוות את הבליץ שהביא את הצבא האמריקני לשערי בגדד תוך מספר ימים, לההתבוססות של אותו צבא, שלושים שנים לפני כן, במי המדמנה של ויאטנם. כיום זה נראה קצת אחרת.
היום תקוע הצבא האמריקני בביצה מעשה ידיו, וחייליו מנסים להשליט חוק וסדר במדינה שמשתוללת בה מלחמת אזרחים, למעלה ממיליון מאזרחיה נטשו אותה כפליטים, ומספר הקרבנות האזרחיים בארבעת השנים האחרונות נאמד במאות אלפים. לממשלו של הנשיא בוש אין שום תוכנית מעשית שתביא להצלת עירק מהתפוררות סופית, ובארה"ב מתחילים לשמוע לחישות ש"בגלל ישראל הכניסו אותנו היהודים לצרה הזאת.” למרות ששר ההגנה הקודם. דונאלד ראמספלד, וסגן הנשיא דיק צ'ייני נחשבים לאדריכלי המלחמה, היא נחשבת יותר ויותר להרפתקה ניאו-קונסרבטיבית, קרי יהודית (רוב יהודי ארה"ב, דרך אגב, מצביעים עבור הדמוקרטים, ורובם התנגדו לפלישה לעירק).
האם הנשיא בוש אימץ באמת הצעה ניאו-קונסרבטיבית כשהחליט לפלוש לעירק? לאחר שש שנים בבית הלבן, נראה שג'ורג' בוש הוא אדם הפועל במנטליות בונקר ושנוטה להקיף עצמו במספר מצומצם של "יס מן". הוא מקבל את עצותיהם של שניים ממקורביו בלבד: דיק צ'ייני וקרל רוב. הסיכוי שלפני 5–6 שנים החליט לאמץ את החזון הניאו-קונסרבטיבי נמוך ושואף לאפס. בוש אינו אינטלקטואל, וחזונות אינם מובנים לו ואינם מעניינים אותו. מה אפוא גרם לו להתקיף את עירק?
ב-1993, שנתיים לאחר שהובס במלחמת המפרץ הראשונה, ניסה סדאם חוסיין להתנקש בחייו של הנשיא-לשעבר ג'ורג' בוש האב בעת ביקור שערך בוש בכוויית. הנקמה האמריקנית על כך באה עשר שנים לאחר מכן, ב-2003. כך לפחות טוענת מורין דאוד, בעלת-טור בניו-יורק טיימס. לפי דאוד, לסיבה למלחמה לא היה שום קשר לחזון הניאו-קונסרבטיבי או לידידות האמיצה בין הנשיא בוש ואריאל שרון. הסיבה האמיתית, היא אומרת, היא שסדאם חוסיין ניסה להתנקש בחייו של אביו של הנשיא, ובוש החליט בתגובה שיום יבוא והוא יראה לסדאם חוסיין מי הבוס. ככל שאני לומד יותר ויותר על אופיו האמיתי של ג'ורג' וו. בוש, אני נוטה להסכים עם מורין דאוד שהסיבה האמיתית למלחמת עירק היתה פרוזאית ביותר: "אתה שם יד על אבא שלי, ואני אפוצץ לך את הפנים!”".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
