בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים פסק כי עורך דין המזמין שירות בעבור לקוחו אחראי לתשלום שכרו של נותן השרות והוצאותיו, למרות שהכלל של לשכת עורכי הדין שחייב זאת, בוטל. השופט עירית כהן קיבלה תביעה שהגיש אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים, נגד עו"ד אריה תוסיה כהן לשלם לו 2,950 שקל עד עדות שנתן בבית משפט.
"שהלקוח ישלם"
בצלאלי טען כי עורך הדין הזמין אותו לבית המשפט, ולכן עליו לשלם לו את שכר הטרחה. עו"ד תוסיה כהן לא הכחיש שבצלאלי הכין חוות דעת ואף העיד בבית המשפט, אך טען שהלקוח שלו הוא שהזמין את העבודה וכי סוכם שהוא ישלם ישירות את שכר הטרחה. לדברי עורך הדין, הבהיר לבצלאלי כמה פעמים שהזמנתו לחוות דעת אינה כוללת התחייבות של עורך הדין לשלם את שכרו וכי יהיה עליו לדאוג לקבלת התשלום מהלקוח. בצלאלי הכחיש דברים אלה. לפי עדותו, עמד בקשר עם משרדו של עורך הדין, ולא עם הלקוח.
עו"ד תוסיה כהן אישר כי שלח לבצלאלי את ההזמנה להתייצב לדיון, אך טען כי מדובר ב"מכתב טכני" המודיע לו על הדיון.
הכלל בוטל - הרציונל נשאר
בפסק הדין שקיבל את התביעה, כתבה השופטת כהן כי אומנם בוטל הכלל של לשכת עורכי הדין שהסדיר את אחריותו של עורך דין המזמין חוות דעת מומחה בעבור לקוחו, אבל עדיין לא פג טעמו של הרציונל שעמד בבסיסו, ואפילו ועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין אימצה את דעתו של ד"ר גבריאל קלינג בספרו "אתיקה בעריכת דין", כי "ספק אם ביטול הכלל שינה מאחריותו האתית של עורך הדין לשלם תמורת שירותים שהזמין".
השופטת קבעה, כי "משהזמין הנתבע את התובע לתת עדות בבית המשפט, היה על הנתבע להבטיח את שכרו של התובע בגין מתן העדות, או להבהיר לתובע כי עליו לגבות שכ"ט זה ישירות מהלקוח".
