היום לפני 67 שנה, ב-15 בנובמבר, 1940, נסגרים שעריו של גטו ורשה.
גטו ורשה הוקם ב-12 באוקטובר 1940 והופרד משאר חלקי העיר על-ידי חומה גבוהה. טרם סגירת הגטו הטילו הגרמנים גזירות על היהודים: סימון היהודים וחנויותיהם, התנכלות ליהודים, חטיפה לעבודות כפייה, איסור נסיעה בתחבורה ציבורית ועוד.
בחודשים הראשונים של שנת 1940 הופיעו שלטים בגבול רחובות היהודים, שהזהירו מפני כניסה לשטח מאחר והוא נגוע במחלות מדבקות. חודשים רבים נבנתה החומה שהקיפה את האזור היהודי, מבלי שאנשים ידעו בדיוק מה מטרתה.
תהליך הקמתו של הגטו נמשך כשנה. הוא היה עצום בגודלו והנאצים דחסו כ-400,000 יהודים לשטחו בהדרגה (כשליש מכלל אוכלוסיית ורשה). המעבר לגטו היה חד ופתאומי ולא הותיר ליהודים זמן להתארגנות. הם צוו להיכנס לתחום הגטו רק עם הרכוש שיכלו לשאת עליהם ולמסור לגרמנים את כל רכושם.
לאחר שהגטו נסגר - אין יוצא ואין בא - דאגו הנאצים כי בתוך החומות תהיה צפיפות רבה, רעב, ותנאי סניטריה גרועים, זאת בכדי להעלות את שיעור התמותה.
ב-22 ביולי 1942 החל הגירוש הגדול הראשון של יהודים מן הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה. הגירוש השני היה בינואר 1943. מבצע חיסול הגטו החל ב-19 באפריל 1943 והיה האות לפתיחת מרד גטו ורשה, שנמשך כשבועיים וחצי עד נפילת הבונקר האחרון, ב-8 במאי, וחיסולו הסופי של הגטו.
בדיווח הסופי של הנאצים נכתב כי מבין 56,065 יהודים שנתפסו הושמדו 7,000. במהלך המשלוח לטרבלינקה, הושמדו 6,929 יהודים נוספים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
