הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, עמית בכיר במכון שלם, פרסם בשבוע שעבר מאמר העוסק בדילמות באתיות במאבק בטרור. יעלון מלמד סנגוריה על הרמה המוסרית של צה"ל בלחימה בטרור והוא מציין בהקשר זה, כי בשבע שנים של אינתיפאדה היה רק מקרה אחד בו בוצעה פעולת סיכול ממוקד נגד טרוריסט בידיעה שאזרח הנמצא עימו ייהרג אף הוא בפעולה. המדובר בראש זרוע הטרור של החמאס סלאח שחאדה שחוסל ע"י חיל האוויר ב-22 ביולי 2002. יחד עימו נהרגו 15 תושבים נוספים והם אשתו ושלושה מילדיו.
יעלון מציין, כי שחאדה היה טרוריסט בכיר שתכנן והוציא לפועל פעולות התאבדות רבות נגד ישראל. לדבריו, ישראל ויתרה בתחילת 2002 על מבצע לחיסולו מאחר שהיה מידע לפיו הוא נמצא עם בנותיו. בהתייחסו לחיסול שאל יעלון: "האם העובדה שאשתו נהרגה גם כן הופכת את הפעולה שלנו לשגויה? האם נכון היה לעכב את הריגתו כאשר הוא ממשיך בפעילות שהביאה להריגתם של ישראלים רבים בפקודותיו? בשאלות כאלה מי יכול להחליט? מבחינה מוסרית ניתן לטעון, כי כל המרחם על האכזרים סופו שמתאכזר על הרחמנים. ויש אמת בטענה זו".
בסוגיה אחרת מטיל יעלון ספק בצדקת דפוס הפעולה של צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במהלך מבצע חומת מגן באפריל 2002 שגרם לאבדות רבות. במבצע זה נהרגו 23 חיילים וקצינים ו- 52 פלשתינים רובם המכריע פעילי ארגוני הטרור. יעלון הדגיש, מספר הנפגעים הגבוה הינו פועל יוצא של ההחלטה להילחם מבית לבית צה"ל ולהימנע משימוש בארטילריה או בחיל האוויר, וזאת על-מנת "להימנע ממספר גדול יותר של אזרחים פלשתינים הרוגים". בביקורת משתמעת שואל יעלון: "ובכן, מי צודק. המשפחות השכולות (המבקרות את צה"ל) או המנהיגים הפוליטיקאים והצבאיים (שהחליטו על שיטת הפעולה)? אני לא בטוח".
