ויתור על ירושת אח הוגדר כעושק ובוטל

בית המשפט העליון ביטל (יום ב', 19.11.07) את תוקפו של מסמך שעליו חתם אהרן ישר מחקשווילי לפני 20 שנה ובו הודיע שהוא מוותר על חלקו בעזבון אחיו, משה חיים מיכקשווילי, לטובת אחיותיו. בכך קיבלו השופטים אליעזר ריבלין, אסתר חיות ודבורה ברלינר את ערעורם של ילדיו של אהרן, דוד וליאורה מיכקשווילי, על פסק דין של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שרה גדות שדחה את תביעתם לביטול כתב הוויתור. האחיות חויבו לשאת בשכר טירחת עורך דינם של הילדים בסך 20 אלף שקל.

מפסק הדין עולה כי משה מת בשנת 1986. אחיו אהרן חתם על כתב הוויתור ב-1987. בית משפט הוציא צו יורשה לטובת האחיות, על סמך כתב הוויתור. חודשים לאחר מכן מת אהרן ונישל מצוואתו את ילדיו. גם הוא הוריש את רכושו לאחיותיו. בספטמבר 1995 הגישו ילדיו התנגדות לקיום הצוואה וטענו כי אחיותיו של אביהם השפיעו עליו השפעה בלתי הוגנת. השופטת ד"ר דרורה פלפל קיבלה את התנגדותם. השופטת קבעה כי האחיות שלטו באהרן "שלטון אמזונות" והשפיעו עליו להתנתק מילדיו. האחיות ערערו על כך לבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה, ובפסק הדין נכתב: "המנוח היה אדם עצמאי מבחינה פיזית, אולם, מנטלית, תלותו במערערות הייתה מוחלטת. את כספו ואת נכסיו הפקיד בידיהן. את חייו וחיי משפחתו ניהל בהדרכתן, ולא ההין לקיים קשר כלשהו עם ילדיו ללא אישורן".

הוויתור גרוע במידה בלתי סבירה

ב-1999 הגישו ילדיו של אהרן תביעה לבית המשפט המחוזי לבטל את הוויתור של אביהם על זכותו לרשת את אחיו, ובהתאם לכך לחלק את הירושה מחדש. הם ביססו את התביעה על כמה עילות: השפעה בלתי הוגנת; עושק; היותו של כתב הוויתור חוזה פסול; חוסר תום לב.

כאמור דחתה השופטת גדות את התביעה, ועל כך ערערו לבית המשפט העליון. בפסק הדין שקיבל את הערעור קבעה השופטת ברלינר כי אין ספק שהאחיות עשקו את אחיהן אהרן. השופטת השתכנעה כי ויתורו של אהרן על רכוש רב לטובת אחיותיו עתירות הממון, תוך הדרת ילדיו ובהיעדר תמורה, הוא "גרוע במידה בלתי סבירה מהמקובל".

השופטת ברלינר קבעה כי השופטת המחוזית לא שמה לב לנתונים שהוגשו לה על ההיקף העצום של רכוש האחים והאחיות. נתונים אלה מדברים על 26 נכסי מקרקעין, לרבות בנינים ודירות, בצפון הארץ ומרכזה, שערכם הכלכלי רב. החלק הגדול ביותר של הרכוש היה בידי האח משה, ולכן ויתורו של אהרן עליו אינו סביר.

שלטון ללא מצרים

השופטת ברלינר דחתה את טענת האחיות כי אין מדובר בוויתור בלתי סביר משום שאהרן התגורר עמן "והן אלה שדאגו לכל מחסורו". השופטת ציינה כי אהרן לא קיבל תמורה עבור הוויתור, וזהו "ביטוי נוסף לאותו שלטון ללא מצרים ששלטו האחיות באהרן, אשר הביא אותו לנשל את ילדיו מירושתו".

השופטת הסכימה שאין די בעובדה שאהרן ויתר על חלקו בירושת אחיו לטובת אחיותיו העריריות כשלעצמה, כדי להוכיח שהוויתור לא היה סביר. שהרי אהרן עצמו היה אדם אמיד ורב נכסים, וכך גם אחיותיו. עם זאת, כתבה כי כל הקריטריונים יחד מצביעים כי מדובר בעושק.

השופטת הדגישה כי אהרן לא קיבל תמורה בעד ויתורו, ושהייתו בבית אחיותיו יותר משהיא יכולה לשמש תמורה, מצביעה על השתלטותן עליו.