יעקב שפירא, מנהלם לשעבר של שני מוסדות חינוך תורני, "אולפנית בני עקיבא" בתל אביב ו"ישיבת בני עקיבא" ברעננה, הורשע (יום ג', 27.11.07) בבית המשפט המחוזי בתל אביב בגניבת מאות אלפי שקלים מקופת המוסדות הללו, וכן בעבירות של מרמה, זיוף, שבועת שקר, שיבוש מהלכי משפט והפרת אמונים בתאגיד. השופט זכריה כספי יקבע את עונשו במועד אחר.
שפירא, בן 67, תושב בני ברק, בוגר ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. מונה בתחילת שנות ה-70, למנהל אולפנת בני עקיבא בכפר פינס ושם הכיר את אברהם דיאמנט, שהיה אז מנכ"ל בני עקיבא וכן עבד מול הרבנים משה צבי נריה ואברהם צוקרמן. בשנת 1974 מונה לנהל את ישיבת בני עקיבא ברעננה , על-פי בקשת הרב נריה. וב-1978, מונה לנהל גם את אולפנית בני עקיבא בתל אביב. הוא ניהל את שני המוסדות כ-20 שנה, עד 1998.
ועד ההורים חשד
החקירה נגדו נפתחה עקב בירורים על אודות מצבה הפיננסי של הישיבה שהחל בהם ועד ההורים ב-1998. ב-21.12.98 השיב שפירא במכתב מתחמק על פניית ועד ההורים לקבל לידיו את הדוחות הכספיים ודפי חשבונות הבנק של הישיבה.
ועד ההורים פנה לרואה החשבון רוזנבלום שגיסו היה יו"ר הוועד, בעניין חששות לניהול בלתי-תקין של כספי הישיבה. רואה החשבון בחן את הדוחות הכספיים וגילה בהם אי-סבירות.
במהלך הבדיקה, הגיע לידי ההורים מידע כי שפירא הוא בעל חברה. פנייה לרשם החברות העלתה כי זוהי חברת נכסי יעקב ועפרה בע"מ, שעל-שמה רשומות "עסקות מקרקעין כבדות", ובהן עסקה של רכישת משרדים ברעננה, מחברת ריאלקו, שבגינה נמשך מחשבון הבנק של האולפנית שיק על סכום גבוה.
רוזנבלום יזם פגישה עם הרבנים דרוקמן וצוקרמן, ופירט לפניהם את הממצאים. הרבנים הציעו לרוזנבלום לקבל סמכויות בירור באולפנית ובישיבה. הוא החל בבדיקות אינטנסיביות. את ממצאי בדיקתו כתב בדוח ששימש בסיס לחקירת משטרה.
במקביל נעשו פעולות, בתחום האזרחי, כדי להשיב את הכספים, שחסרונם נתגלה בדוח. בסופו של עניין נעשה הסדר פשרה אזרחי עם שפירא ובו סוכמו פרטי השבת כספים.
מלוא מעלליו לא נחשפו
שפירא הועמד גם לדין פלילי. פרקליטות מחוז תל אביב הגישה נגדו, באמצעות עורכי הדין אושרת גז ורביד שיפמן, חמישה אישומים, שבכולם הורשע.
בהכרעת הדין ציין השופט כספי כי על אף עמלם של ההורים, רואה החשבון וחוקרי המשטרה, לא נחשפו מלוא מעלליו של שפירא הן בגלל מורכבות הפעולות הכספיות והרישומיות, והן משום שחלק מן העדים במשפט היו גם מעורבים בהן אך לא הועמדו לדין בגלל היעדר ראיות.
על-פי האישום הראשון, הכיר שפירא במסגרת תפקידו את חיה סגל, ולאחר מותה ב-1994 הוציא במרמה כספים מעזבונה.
הוא עשה זאת תוך הונאת הבנקים שבהם התנהלו חשבונותיה, וכן תוך הונאת רשויות החוק, בכל הקשור בהליכים לקיום צוואותיה. בין היתר, מסר תצהירים כוזבים במטרה להשתלט על עזבון המנוחה ולגרוף את הכספים לכיסו.
מתברר כי סגל עשתה עוד בשנת 90' צוואה, ובה הורישה את דירת מגוריה לישיבת בני-עקיבא ברעננה, ושפירא חתם על צוואה זו כעד. ב-93' עשתה צוואה שנייה, ובה הורישה 25% מכספה לשני נהנים ו- 75% לשלושת ילדיו של שפירא. עוד נרשם בצוואה, ששפירא יהיה מופקד על ביצועה.
אבל שפירא הוציא במרמה את כל הכסף שהופקד בחשבונותיה, באמצעות זיוף ופעולות בַחשבונות בלא הרשאה. את עקבות מעשיו העלים באמצעות זיוף שיקים של סגל והפקדת השיקים בחשבונו, בסכום כולל של 385,500 שקל.
תרגילים במניות
על-פי האישום השני, רכש שפירא מניות בשם האולפנית ורשם אותן ברישום כוזב במסמכי החשבונות שלה. כמו כן גנב כספים מתרומה שהגיעה לאולפנית ורשם רישום כוזב גם ביחס לקבלתה, תוך כריכתו בפרשת המניות. כל זאת, על-רקע קשרים פרטיים בינו לבין גורמים מקורבים לו, שסייע להם ליטול כספים של האולפנית ולשלשל אותם כיסם.
מכתב האישום עולה כי בשנת 93' רכש שפירא בשמה של האולפנית מניות של חברת "תבור תעשיות שיש בע"מ" ושילם בעדן 294,400 שקל מכספי האולפנית.
בוצע רישום בחשבון הבנק של האולפנית, שלפיו בבעלותה ניירות ערך לא-סחירים של החברה. בסופו של דבר, ההנפקה לא יצאה אל הפועל ולכן חתם שפירא בשם האולפנית, על הסכם עם החברה המנפיקה F.M. HOLDINGS CO., שלפיו יוחזר הסכום שהשקיעה האולפנית במניות, תמורת החזרת שטרי המניות לחברה. הוסכם שהסכום יוחזר בצירוף ריבית והצמדה, לפקודתו של אלי רואש, בעל חברה לבניין והשקעות שהיה שותף לעסקות מקרקעין עם הנאשם, עסק בביצוע עבודות בנייה לישיבה ורכש אף הוא מניות בהנפקה זו.
בתוך כך, קשר שפירא עם אחרים לביצוע רישומים כוזבים במסמכי הבנק ובחשבונות האולפנית, כדי להעלים את גניבת הכספים ששולמו בעבור המניות. בכל התקופה ממועד רכישת ניירות הערך ועד לשנת 97 נרשם, בהוראת שפירא, בספרי הנהלת החשבונות של האולפנית, כי היא מחזיקה, כביכול, בניירות הערך של "תבור תעשיות שיש בע"מ".
התרומה הגיעה לכיסו של שפירא
בשנת 1997 תרם ליאון אייזנברג 145,000 דולר לאולפנית. כספי התרומה נמסרו לשפירא ולנפתלי דיאמנט, בעל חברה לבנייה - מ.י.ב.מ, כדי שיבנה בניין לאולפני. הכספים נמסרו על-ידי אברהם דיאמנט, אביו של נפתלי, ששימש מנכ"ל "מרכז ישיבות בני עקיבא" וכן שימש חבר בעמותות האולפנית והישיבה.
שפירא הפקיד את כספי התרומה בחשבון בנק על שם "קרן בוגרי בני עקיבא", שהוא ונפתלי דיאמנט היו בעלי זכות חתימה בו. הם פתחו גם חשבון ששמו "ברכה והצלחה" וגם בו היו שניהם בעלי זכות חתימה. על-פי הוראת שפירא הועברו 433,773.26 שקל מחשבון "קרן בוגרי בני- עקיבא" לחשבונה של האולפנית.
בזמן שנרשם בספרי הבנק כי האולפנית אינה מחזיקה עוד בניירות הערך של חברת "תבור תעשיות שיש בע"מ" נרשם, בהוראת שפירא בספרי החשבונות של האולפנית כי היא מכרה את החזקתה בניירות הערך של "תבור תעשיות שיש בע"מ", וכי קיבלה 433,773.26 שקל תמורת מכירתן ולא מהעברת כספי התרומה.
לאחר מכן, הועברו, על-פי הוראת שפירא 76,500 שקל, שהיו יתרת סכום התרומה לאולפנית, מחשבון "קרן בוגרי עקיבא" לחשבון "ברכה והצלחה".
זמן מה לאחר מכן, הועבר הסכום מחשבון "ברכה והצלחה" לחשבון האולפנית. במועד זה משך שפירא במרמה שיק על-סך 76,500 שקל מחשבון האולפנית לחברת מ.י.ב.מ, שבבעלות נפתלי דיאמנט, תמורת שיפוצים שחברת מ.י.ב.מ הייתה אמורה לבצע באולפנית.
על-פי האישום השלישי והרביעי, רכש שירותים וציוד, בדרך כוזבת, בשם המוסדות, תוך זיוף חשבוניות, רישום כוזב ומשיכת כספים מחשבונות המוסדות לטובתו ולטובת המקורבים לו. במסגרת אישומים אלו נכללות גם עסקות מקרקעין שעשה לצרכים פרטיים, תוך שהוא מושך כספים מהמוסדות לצורך ביצוען.
באישום השלישי, למשל, נטען כי ב-1997, משך שפירא שיקים על סך 218,609 שקל מחשבון האולפנית והעביר את כספים לחשבונות בנק אחרים. כדי להסתיר את גניבת הכספים זייף בעצמו או באמצעות אחרים, חשבוניות הנחזות להיות חשבוניות שלכאורה הגישו ספקים ומוטבים לאולפנית, בעבור שירותים שסופקו לכאורה לאולפנית. בהמשך ביצע רישום כוזב בספרי החשבונות של האולפנית, באופן התואם את פעולות שליחת היד בכספים, שביצע, כך שבספרי החשבונות של האולפנית, נרשם כאילו סופקו השירותים לאולפנית בידי הספקים והמוטבים. בפועל, לא סופקו, כלל, השירותים הללו וחלק מן הספקים והמוטבים כלל לא היה קיים.
על-פי האישום החמישי, התקשר שפירא בשם שני המוסדות עם מכריו, לצורך פרויקט בנייה, בעסקת הפסד, שבמסגרתה העביר למקורבו, אלי רואש, תשלומים עודפים מעבר לאלו שסוכמו בחוזה.
