ק' המטבע: פגיעות לזעזוע כלכלי - גבוהה

משלחת קרן המטבע העולמית סיימה את ביקור העבודה שערכה בישראל להכנת הדוח השנתי על הכלכלה המקומית - ופרסמה את מסקנות הביניים לאחר סדרת ראיונות עם ראשי הכלכלה, המשק והשלטון הכלכלי.

הקרן קובעת כי ביצועי המשק היו טובים באופן יוצא מן הכלל, ומכאן מתבקש המשך המדיניות הכלכלית החזקה. "המדיניות האחראית מילאה תפקיד עיקרי בכך, אולם כך גם הצמיחה העולמית חסרת התקדים. בשוב הזמנים הטובים, גוברים הלחצים לחלק ולצרוך את פירות השגשוג שהושג בעבודה קשה. אולם עבודה נוספת עוד נכונה למשק - ובפרט, החוב הציבורי כיום אינו נמוך באופן משמעותי משהיה לפני המיתון האחרון, ופגיעותו של המשק לזעזועים כלכליים עודנה גבוהה".

הקרן קובעת, כי הקטנה נוספת של החוב היא חיונית כדי לשמר את יכולתה של הממשלה לעזור לאזרחיה בעתות מצוקה. יתרה מזאת, יש להתקדם בשיפור המסגרת לתפקוד המגזר הפיננסי על-מנת לשפר את חוסנו של המשק מפני זעזועים. על ההתפתחויות הכלכליות והתחזית לעתיד קובע הדוח "סביר שהפעילות הכלכלית תמשיך להיות חזקה, אם כי בקצב איטי יותר בהשוואה לשנים האחרונות. התנאים המוקדמים המקומיים להמשך צמיחת התוצר נותרים בעינם. ובפרט, צמיחת התמ"ג מתפרסת על מגזרים רבים; ההכנסה הריאלית של המשפחות גדלה, לרבות בקרב האוכלוסיה הענייה; שיפור נרשם ברווחיות ובמאזנים של חברות מסחריות; ושיתוף הפעולה בין המעסיקים לוועדי העובדים הוא משביע רצון. בנוסף, המשק ממשיך להיות תחרותי".

סיכויי צמיחה נמוכים בשווקי הייצוא

לעומת זאת, קובעים המומחים הכלכליים של הקרן, פוחתת תמיכתם של התנאים החיצוניים להמשך הצמיחה. זאת כי הסערה הפיננסית הגלובאלית הזיקה בעולם יותר מן הצפוי, והנפט נסחר קרוב למחירי שיא. כתוצאה מכך, "סיכויי הצמיחה בשוקי הייצוא העיקריים של ישראל נמוכים יותר עתה מאשר בשנים האחרונות, והסיכונים עולים. אנו חוזים כי שיעור צמיחת התמ"ג יעמוד על כ-4% משנת 2008, לעומת כ-5.5% ב-2007".

על-רקע המשך הצמיחה היציבה בישראל, יגברו לדעת מומחי הקרן הלחצים האינפלציוניים. בין הגורמים המצביעים על עלייה צפויה במחירים המקומיים ניתן למנות את העלייה באינפלציה העולמית, האטת הפריון והביקוש היציב לעובדים, וההאצה במחירי שירותי הדיור. בה בעת, הלחצים להעלאת השכר מרוסנים יחסית ותיסוף השקל לעומת הדולר פעל להאטת קצב עליית המחירים. יחד עם זאת, יש להניח כי גורמים אלה ילכו וייחלשו בהדרגה. ובפרט, שיעורי האבטלה יורדים לרמות שבהן מתחילים להיווצר צווארי בקבוק בצד ההיצע.

"לאור זאת, אפשר לצפות לעליות שכר יותר מהירות. בנוסף, העודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים מתחיל לסגת משיאים חסרי תקדים, עובדה שמשמעותה הקטנת הלחצים לתיסוף השקל בטווח הזמן הבינוני; והחלשת הזיקה החזקה בין התפתחות שער החליפין של השקל מול הדולר לבין מחירי שירותי הדיור. כפי הנראה, שיעורי ריבית גבוהים יותר יידרשו כדי לשמור על רמת האינפלציה בטווח היעד של 1% עד 3% בטווח הזמן הבינוני. בה בעת, אי הוודאות באשר לביקוש החיצוני ופרמיות הסיכון הגבוהות בשוקי האג"ח הקונצרניות מחייבות זהירות בהעלאת הריבית. למרבה המזל, הציפיות לאינפלציה המעוגנות היטב נותנות די זמן להעריך בצורה טובה יותר כיצד הגורמים המנוגדים השונים משפיעים על המשק המקומי.

אתגרים כתוצאה משער החליפין של השקל

בקרן טוענים, כי לפי יציבותן של הציפיות לאינפלציה, התנהלות המדיניות המוניטרית היתה בארץ "למופת", אולם עדיין ישנם אתגרים בתחומי המדיניות וההסברה. אתגרים אלה נובעים בעיקר מתנודתיות שער החליפין של השקל מול הדולר ומן התמסורת הגבוהה משער החליפין אל המחירים המקומיים.

"על-רקע זה, אנו מקדמים בברכה את המהלכים לפרסום דוחות אינפלציה על בסיס רבעוני ופרסום תחזיות אינפלציה וריבית המבוססות על מודל. קרוב לוודאי שפרסומים אלה יסייעו לעגן את הציפיות, אך כדי לתמוך בהם יש לבטא ביתר בהירות את תפקידן של תחזיות אלו בקבלת ההחלטות של הבנק המרכזי, את הקשרים בין תחזיות אלו לתחזיות עבור משתנים מאקרו-כלכליים אחרים ושער החליפין בפרט, ואת אופק המדיניות המוניטרית. בנוסף, זירוז החקיקה של חוק בנק ישראל חשוב במיוחד מפני שהוא יחזק באורח משמעותי את התשתית המוסדית של המשק".

לגבי האתגרים והמדיניות הפיסקאלית קובע הדוח כי הממשלה נקטה מדיניות פיסקאלית אחראית שהביאה יתרונות ברורים למשק. ההכנסות ממס, שהיו גבוהות מהנחת התקציב, הועברו בצדק לטובת הפחתת החוב, וההוצאות נוהלו כראוי. עקב זאת, תקציב הממשלה יתקרב כפי הנראה לאיזון בסוף 2007, ומכאן משתמע גירעון של הממשלה הרחבה של כאחוז אחד מהתמ"ג על בסיס השוואתי בינלאומי.

"כתוצאה מכך, דירוג סיכון המדינה של ישראל מתפתח בכיוון חיובי, למרות הזעזועים הפיננסיים בעולם. יחד עם הירידה בהלוואות המגזר הציבורי, מגמה זו תמכה בגידול ניכר של שוק האג"ח הקונצרניות ומכאן בגידול בהשקעות וביצירת מקומות עבודה על-ידי חברות ישראליות. יתרה מזאת, הודות להורדת החוב הציבורי מהשיא שנרשם ב-2003, חסכה המדינה כ-10 מיליארד שקל בתשלומי ריבית".


השאלה הבוערת: כיצד לנהל את המדיניות הפיסקאלית

מומחי הכלכלה מעודדים את הממשלה "להמשיך ולהתמיד בהישגים חיוביים אלה בשנת 2008 כדי לבסס את היתרונות הרבים למשק, בפרט אלה הקשורים לשיפורים באמינות הבינלאומית של המשק הישראלי שהושגה במאמצים רבים. ברמה העקרונית, יש לאפשר למחזור העסקים לפעול באופן חופשי על-מנת להגיע לשיפור באיזון התקציבי בזמנים טובים ולמנוע הרעה בזמנים קשים. אין ספק כי זוהי תקופה טובה, ואנו מצפים כי ברמה הכללית כך יהיה בהמשך. הובהר לנו כי השיעור של 1.6% גירעון מהתמ"ג הוא תקרה ולא יעד. שמירה על מדיניות פיסקלית נאותה מחייבת הקפדה שלא לחרוג מתקרת ה-1.7% בגידול ההוצאות והקצאת כל עודפי ההכנסות לטובת הקטנת החוב. הדבר יסייע לקרב את תקציב הממשלה לאיזון".

לגבי המטרות ארוכות הטווח: השאלה המרכזית לדעת הקרן היא כיצד לנהל את המדיניות הפיסקאלית בטווח הארוך, בשאיפה להמשיך ולקיים את תוכניות הרווחה בנסיבות של תחרות גלובאלית גוברת. "על כף המאזניים עומדת יכולתה של הממשלה להמשיך ולקיים את תשלומי הרווחה בזמנים קשים, כמו גם נוכח התמורות הצפויות בפרופיל הגילאים של אוכלוסיית ישראל בטווח הארוך. שיעור הגידול של כוח העבודה, לדוגמה, עשוי לרדת מ-2.5% בשנה לערך בשנים 2000-05 לכ-1.5% בשנים 2010-15. מקצת התחזיות טוענות כי עד 2050, רק כ-2-3 אנשים מכוח העבודה יתמכו בכל גמלאי, ירידה מיותר מ-4 אנשים כיום. סביר כי שינויים אלה יובילו לשיעור צמיחה נמוך משמעותית וללחצים להגדלת ההוצאות הציבוריות".

ההמלצה: כדי לתת מקום למדיניות יציבה בתחומי הרווחה ושוק העבודה אפילו בזמנים קשים ולהתכונן לשינויים אלה בהרכב האוכלוסיה, מתחייב כי הממשלה תתמיד במסלול הצמצום המהיר של החוב הציבורי, לא פחות בשל העובדה שתשלום החוב עומד כיום על סכום שווה-ערך למחצית כל הוצאות הרווחה. הדבר גם יעלה בקנה אחד עם המטרות של העלאת שיעורי התעסוקה והגדלת שיעור ההכנסה המועבר לאוכלוסיות הפגיעות ביותר".