בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים חייב את מרפאת "הדסה אופטימל" לניתוח לייזר להסרת משקפיים, לשלם פיצויים בסך 17,800 שקל לנטלי מנוח משום שניתחה אותה ניתוח שלא ביקשה. הניתוח אומנם הצליח אבל השופטת קבעה כי המרפאה פגעה באוטונומיה של מנוח משום שלמעשה ביצעה בה ניתוח שלא ברשותה. המרפאה גם חויבה לשלם לה הוצאות בסך 1000 שקל.
המרפאה מאפשרת לבחור בין שני סוגי ניתוח. האחד, ניתוח רגיל העולה 8,100 שקל והאחר יקר יותר, העולה 10,500 שקל. הניתוח היקר כרוך בבדיקה ששמה זיאופטיקס. לסוג הניתוח עשויות להיות השלכות על פרוצדורות עתידיות, כגון ניתוח מתקן, אם הניתוח אינו מצליח.
מנוח ביקשה לעבור את הניתוח היקר יותר וגם שילמה בעדו. אבל בדיקת הזיאופטיקס לא בוצעה, ולכן היא נותחה בניתוח הרגיל.
המנתח, ד"ר שטרסמן, טען כי למנוח ניתן הסבר מפורט לקראת הניתוח. "הדסה אופטימל" טענה שאם ביקשה מנוח לעבור את הניתוח היקר יותר, היה עליה לדאוג לעבור את בדיקת הזיאופטיקס.
החובה לוודא מוטלת על המרפאה
אבל בפסק הדין כתבה השופטת כהן כי החובה לוודא שמטופל שבחר בניתוח המורכב יותר יהיה מודע לצורך לעבור את בדיקת הזיאופטיקס, ואף יעבור אותה לפני ביצוע הניתוח, מוטלת על המרפאה ולא על המטופל.
מנוח העידה כי במשך שבוע שלם התקשרו אליה מהמרפאה כדי לדעת מה החליטה בעניין הניתוח. בסופו של דבר אמרה להם שהיא מעוניינת לעבור את הניתוח המורכב יותר. השופטת קבעה כי בשיחה זו היה על הפקידות לוודא כי מנוח ערה לכך שכדי לעבור את הניתוח שבחרה בו, עליה לקבוע תור לבדיקת הזיאופטיקס. גם כאשר הגיעה למרפאה לעבור את הניתוח, ושילמה בעבור הניתוח היקר, היה על הפקידות לברר אם עברה את בדיקת הזיאופטיקס לפני שהפנו אותה לניתוח עצמו. מכיוון שלא עשו זאת, התרשלו.
השופטת קבעה כי גם הרופא לא נהג בסבירות. ד"ר שטרסמן העיד כי כאשר ראה שאין בתיקה של התובעת נתוני בדיקת הזיאופטיקס הבין שהיא בחרה לעבור את הניתוח בלא הבדיקה, ואת הניתוח הזה ביצע. מעדותו עלה כי בתיק הרפואי המוגש למנתח אין מציינים את סוג הניתוח שבחר בו המטופל ולא את הסכום ששילם.
