בית משפט השלום בתל אביב חייב (יום ה', 27.12.07) חברה שמכרה דירה לבני זוג, לפצות אותם בסכום ההפרש בין גודל הדירה שהצהירה עליו לפניהם לבין הגודל הממשי. השופט מרדכי בן חיים הורה לחברת "רותם שני יזמות והשקעות" לשלם למשה ונילי יבניאל 214,904 שקל בצירוף ריבית והצמדה מיום רכישת הדירה, וכן לשלם להם הוצאות משפט בסך 8,000 שקל ושכר טירחת עו"ד ב-25,000 שקל.
מפסק הדין עולה כי בני הזוג יבניאל רכשו מ"רותם שני" דירת גג של 4 חדרים. הם הסתמכו על הצהרות נציגי החברה כי הדירה תהיה מרווחת במיוחד, והתקשרו איתה בהסכם מכר ב-29.12.99. במפרט הטכני שצורף להסכם נאמר: "שטח הדירה כ-143 מ"ר + כ-90 מ"ר מרפסות, הכל לפי תוכנית מצורפת".
לאחר שרכשו את הדירה ועוד לפני שהחלו בבנייתה, הבחינו כי שטחה קטן מן המובטח. מודד שהזמינו אישר את חששם ומהנדס מטעמם חישב ומצא כי שטח הדירה בפועל הוא 104.8 ממ"ר ואילו המרפסות משתרעות על 78.6 מ"ר בלבד. שמאי מטעמם העריך כי שווי הדירה פחת ב-60,000 דולר בשל הקטנת שיטחה.
"שטח דירה ברוטו"
על כך הגישו יבניאל לבית משפט השלום תביעה לפיצויים. בתביעתם טענו כי החברה הפרה את ההסכם, תוך הטעיה ביודעין או ברשלנות, עריכת מצג שווא ועשיית עושר ולא במשפט.
החברה הכחישה את טענותיהם וכפרה בזכותם לגבות ממנה פיצויים. לטענת החברה, הוצג לפני יבניאל תשריט ובו פירוט שטח הדירות "ברוטו".
השופט בן חיים מינה מומחה מטעמו, אינג' יצחק חיט, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין. המומחה קבע כי שטחה האפקטיבי של הדירה מסתכם ב-114.10 מ"ר ושיטחה הנומינלי, כולל חלקה היחסי בשטח חדר המדרגות, 138.91 מ"ר.
המומחה אמד את סכום ירידת הערך שנגרמה לדירה מחמת הפחתת שטחה האפקטיבי ב-57,800 דולר. עם זאת, ציין המומחה כי אם יקבע השופט כי ההבטחה של החברה ליבניאל במיפרט המכר היתה לשטח דירה נומינלי "אזי לדעתי אין כל ירידה בערך הדירה".
בפסק הדין שקיבל את התביעה קבע השופט כי מה שהניע את יבניאל לשאת ולתת על רכישת הדירה היתה הצגתה כדירה גדולה ומרווחת. עוד קבע כי לא עלה בידי החברה לבסס את טענתה כי הבהירה ליבניאל כי שטח הדירה ברוטו כולל גם חלקים ברכוש המשותף.
החברה לא גילתה
השופט כתב כי אפילו נניח שיבניאל יכלו להיווכח לדעת, אילו מדדו את שטחי הדירה כי שטח הדירה נופל בהרבה מ-143 מ"ר, "כלום יש לראות בכך חזות הכל ולומר כי משלא טרחו למדוד - יש בכך כדי להצמית את עילת תביעתם? סבורני כי מסקנה זו הינה מרחיקת לכת ולו בשל העובדה שהחברה לא גילתה להם כי שטח הדירה שצוין במצג החוזי כולל גם חלקים ברכוש המשותף".
"המפגש העסקי בין מוכר דירה לרוכשה מיועד לקשירת הסכם מכר, וככזה אינו צריך להכיל סממנים של עימות והפתעה. על החברה היתה מוטלת בנסיבות העניין חובת גילוי יזומה ומלאה באשר לשטח הדירה, חובה הנובעת הן מפערי המידע הברורים בינה ובין יבניאל", כתב השופט. הוא ציין כי "אין לחובת הגילוי דבר וחצי דבר עם העובדה שיבניאל נמנעו מלמדוד את השטחים".
השופט פסק כי בעניין הנדון מתקיימים יסודות "הטעיה" כמשמעותה בחוק החוזים ורכיבי הגדרת "אי התאמה" בחוק המכר (דירות). לפיכך, על החברה לפצות את יבניאל על נזקיהם.
את חישוב הפיצוי ביסס השופט על חוות דעת השמאי מטעמו.
