שערה מהכלב <br>

הסילבסטר חלף, ההאנגאובר לעומתו עדיין כאן. קבעתי עם איתי שיגיע אליי לעבודה ב-21:00 וניסע ביחד להוריד איזה דרינק, רק כדי לסדר את הראש. באיחור אופייני של חצי שעה הוא מגיע בסוף, ואנחנו עושים דרכנו לעבר האמלי רסטו בר בתל אביב, שנפתח לפני פחות מחודש על חורבות הדיניץ המיתולוגי ונקרא על שם הבעלים, אמלי דורף, נצר לשושלת עובדי הדיניץ ז"ל.

ייחודו של המקום הנחלת בנימיני הזה טמון בכך שהוא יודע לתת מענה שכונתי אך מוקפד לכל שעה שתבחרו ביום, גם בגלל המיקום - אחת הפינות היפות והמוארות בתל אביב, ממש בתחילת המדרחוב השוקק - גם בגלל העיצוב, שבחלקו נותר עוד מקדנציית הדיניץ, וגם בגלל התפריט, שמתאפיין בקורלציה עם מערכת השמש, כמו גם עם אותות הרעב של בליינים הלומי אלכוהול - ארוחות הבוקר השוות מוגשות בנדיבות עד אחרי הצהריים, וכשיורדת השמש, מפציעים מבצעי ההפי-האוור.

טליה, הברמנית המתוקה, ניגשת ופוצחת בהמלצות מנומקות על מנות ספציפיות. פתחנו בשני חצאים של פאולנר מהחבית. אחרי הרצאה שקיבלה ממני זו שמזגה את הבירה בנושא שוויון ודמוקרטיה, ולא לפני שהפנימה והשתכנעה, התפננו להזמין לנו אוכל. לראשונות לקחנו מנת בליני חצילים (32 שקל) ומנת פטה כבד עוף (31 שקל). אי אפשר לקחת מאמלי את הקרדיט על הגיוון במנות; בתפריט של מה שנראה כבר שכונתי תמים, תוכלו למצוא קציצות חריימה, קרפצ'יו סינטה ובעיקריות גם חצי עוף בכמהין. הבליני, פנקייקים קטנטנים וחמים, היו מצוינים ושודרגו על-ידי טאצ' פסטו מלמעלה. פטה הכבד לא רע, אך יכול היה להתרומם ולקבל נופך מרשים יותר אם פרוסות הבאגט הסתמיות היו מוחלפות בלחם יותר עשיר.

לעיקריות בחרנו בכדורי בקר מבושלים בבירה, חמישה תבלינים ושזיפים (55 שקל). לצד המנה מוגשות תוספות לבחירה, אני בחרתי בהום פרייז וסלט ירוק. עם כזה תפריט סנדביצ'ים מושקע לא יכולנו שלא להזמין גם כריך, אז לקחנו את האיטלקי (45 שקל) - לחם קריספי עם כדורי בשר ברוטב עגבניות פיקנטי וסלט. מנת כדורי הבשר בבירה הייתה מעולה. אם זיהיתי נכון, הופיע בקציצות הבקר גם מוטיב דומיננטי של שומן כבש. גם אם לא, הן היו מצוינות. הסלט תובל בעדינות ומיתן, כדרכו של סלט ירוק, את הכבדות של הבשר ותפוחי האדמה. הסנדביץ' הגיע גם הוא בליווי סלט ירוק וצ'יפס. הלחם קריספי כמובטח, אולי אפילו מעט יותר מהמובטח, אך בסה"כ טעים ומשביע. למרות שהיינו מרוצים מהמנה, נדמה שמחיר שמתחיל בספרה 3 היה מוצדק יותר.

סיימנו עם מקיאטו קצר לי ועוגת גבינה אחת לשנינו, ולעוד שכנה בשולחן שביקשה ביס, חלק מהאווירה הביתית והחמימה שהמקום הזה מייצר. מיגרנו סופית את ההאנגאובר דנן, וגלגלנו את כרסנו את עבר הלא נודע.