פרשת מוחמד א-דורה, שסימלה את ימיה הראשונים של האינתיפדה והתגלתה בהמשך כביום לצרכי תעמולה, מגיעה לבג"צ. הפעם תעסיק הפרשה את השופטים בסוגיות של חופש העיתונות ו"מי הוא עיתונאי" וזאת על-רקע דרישה לשלול למעורבים בפרשה את תעודות העיתונאי.
תזכורת לפרשה: ב-30 בספטמבר 2000, יומיים לאחר פרוץ האינתיפאדה, שידרה רשת France 2 כתבה שצולמה בצומת נצרים על-ידי צלם מעזה, טלאל אבו רחמה, בה נראו הנער מוחמד א-דורה ואביו ג'מאל כשהם מנסים למצוא מחסה מפני ירי כבד המבוצע לעברם, כביכול. בכתבה קבע ראש משרד הרשת הצרפתית בישראל, שארל אנדרלין כי מוחמד א-דורה נהרג, על אף שבתמונות שצולמו כלל לא נראה מותו של הנער. כמו כן האשים אנדרלין, שכלל לא נכח במקום בעת האירועים, את חיילי צה"ל בהרג א-דורה. התמונות הנראות בכתבה, ופרשנותו של אנדרלין, גררו גל גינויים נגד מדינת ישראל והתפרצות מעשי אלימות נגד יהודים בישראל וברחבי העולם. בהמשך התברר כי מדובר היה בכתבה מבויימת לצרכי תעמולה פלשתינית. זאת לאחר בדיקות בלתי תלויות ובדיקת ועדת חקירה צה"לית. יתרה מכך, למרות כל הבדיקות הללו, אנדרלין והרשת הצרפתית מחזיקים בעמדתם עד היום.
לא ניתן לשלול תעודות
בעקבות זאת פנה ארגון שורת הדין ללשכת העיתונות הממשלתית בדרישה לשלול לאנשי הרשת את תעודות העיתונאי. בתשובה, טען מנהל לשכת העיתונות הממשלתית דניאל סימן כי "הכתב אנדרליין אומנם גילה להיטות רבה בהפצת התמונות שצולמו באירוע מוחמד א-דורה, אך אין כל הוכחה להיותו שותף למעשיו של הצלם טלאל אבו-רחמה בביום וביצירת עלילה נגד מדינת ישראל". עוד כתב, כי "למרות שברור שרשת הטלוויזיה 'פרנס 2' ועובדיה לא הקפידו בדיווח מקרה מוחמד א-דורה על מקצועיות עיתונאית כללי לשכת העיתונות הממשלתית אינם מאפשרים שלילה גורפת של תעודות העיתונאי שברשותם. תעודות לע"מ מוענקות לעובדים בגופי תקשורת העומדים בתנאי הסף של הכללים לקבלת התעודה. איכות העבודה, דעות ויכולת מקצועית אינם מהווים קריטריון או תנאי כלשהו בשיקולים להענקת התעודה".
בעקבות הסירוב, הגישה יו"ר שורת הדין, עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, עתירה לבג"צ בדרישה להורות על שלילת התעודות. כאמור, להליך הגישו בקשה להצטרף לצד פרנס 2 מועצת העיתונות הממשלתית ואיגוד העיתונאים הזרים. באי-כוחם, עוה"ד יהושע רזניק ושי אילון ממשרד רזניק וכן עוה"ד גלעד שר, אופיר טל ונעמי ווסטפריד ממשרד אהרנסון, שר, אבולעפיה , אמודאי ושות', טוענים בבקשה להצטרף כ"ידידי בית המשפט", כי אם תתקבל העתירה "יהווה הדבר מתן גושפנקא משפטית ליכולתה של לשכת העיתונות הממשלתית לשלול תעודות עיתונאי על סמך טענות כאלו ואחרות הנוגעות לתכני עבודתם של העיתונאים".
מתן סמכות מכוח פסיקה
גושפנקא משפטית זו לטענתם "תהווה פגיעה אנושה בחופש העיתונות ובחופש הביטוי במדינת ישראל". בית המשפט לטענתם הכיר כבר בעבר בחשיבותה של תעודת עיתונאי לעבודת העיתונאים וקבע כי "הענקת תעודה כזאת לעוסקים בעיתונות היא חלק מאינטרס חברתי מוגן לעיתונות חופשית לסיקור פתוח. אינטרס זה אינו של העיתונאים, רשתות הטלוויזיה והרדיו, העיתונים או סוכנויות הידיעות בלבד. זהו אינטרס ציבורי כללי המשרת בין היתר בנוסף להגשמה העצמית של העיתונאים להתבטא - גם את גילוי האמת. את ההליך הדמוקרטי ואת היציבות החברתית... ברור כי שלילת תעודת עיתונאי של השניים תפגע פגיעה קשה ביכולתם לתפקד כעיתונאים בישראל".
עוד נטען כי "היענות לבקשה תתפרש כמתן סמכות ללשכת העיתונות הממשלתית מכוח פסיקת בית המשפט למנוע מעיתונאי חוץ אשר פעל בניגוד לדעת גורמים שלטוניים בישראל לעסוק כעיתונאי בישראל... הכרעה בעתירה עשויה להשליך על עצם הגדרת מיהו עיתונאי ועל השאלה מיהו הגורם המוסמך להחליט בו".
חופש עיתונות או חופש לשקר
יו"ר שורת הדין עו"ד דרשן לייטנר טוענת כי "חופש העיתונות אינו כולל את החירות לביים אירועים שלא היו ולא נבראו, או לספק דיווחים מוטים, שקריים ומסיתים במסווה של דיווח עיתונאי נטול פניות". כמו כן, לטענתה "האינטרס הציבורי מחייב את הסנקציה של שלילת תעודות העיתונאי במקרה זה - כל עוד רשת France 2 אינה חוזרת בה מעלילת הדם נגד מדינת ישראל וחיילי צה"ל - וזאת על-מנת לשים קץ הן לעלילה החמורה והן לתופעה של דיווחים מוטים ושקריים על-ידי חלק מכלי התקשורת הזרים הפועלים בישראל".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
