פרשת א-דורה: לשלול את תעודות העיתונאי

ארגון שורת הדין דורש לשלול את תעודת העיתונאי של עובדי רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2 בישראל. הדרישה באה על-רקע מעורבות הרשת בפרשת א-דורה. הארגון טוען כי התנהלותה של הרשת בפרשה אינה משרתת את "התכלית המרכזית העומדת ביסוד חופש הביטוי בכלל וחופש העיתונות בפרט".

בעתירה שהוגשה (יום ג', 4.12.07) על-ידי יו"ר הארגון עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, נדרש בג"צ להורות ללשכת העיתונות הממשלתית לשלול את התעודות של העובדים לרבות את תעודתו של הכתב שארל אנדרלין, דמות מרכזית בפרשה.

פרשת א-דורה - מבויימת

פרשת א-דורה ידועה כפרשה "מכוננת" מתחילת האינתיפאדה, במהלכה שודרה כתבה של רשת פראנס 2, בה נראה ילד פלשתיני מוחמד א-דורה כשהוא "נהרג" מירי חיילי צה"ל בצומת נצרים. הכתבה שודרה ברחבי העולם וגרמה לזעזוע ברחבי תבל ולגל גינויים נגד מדינת ישראל להתפרצות מעשי אלימות נגד יהודים ברחבי העולם.

בעבור הזמן התברר מחקירות שנעשו על-ידי גורמים שונים כולל ועדת חקירה של צה"ל כי מדובר היה בכתבה מבוימת. כך הודה גם ראש לשכת העיתונות הממשלתית דני סימן במכתבו אל ארגון שורת הדין. לדברי סימן, מחקירה שערך צה"ל עולה כי אין המדובר בצילום אמת אלא בביום שביצע צלם מקומי מעזה טלאל אבו רחמה, אשר הועסק על-ידי הרשת הצרפתית. עוד התברר בחקירה כי הירי לעבר א-דורה ואביו לא יכול היה להגיע מכיוונם של חיילי צה"ל, וכי שארל אנדרלין טעה והטעה כשטען כי א-דורה נהרג מאש חיילי צה"ל.

אין קטעי גסיסה

לטענת יו"ר שורת הדין עו"ד דרשן לייטנר למרות המימצאים בפרשה, לרבות ועדת חקירה צה"לית, "מתעקשים אנדרלין והרשת הצרפתית לדבוק בעמדתם עד היום". לטענתה למימצאים אלו מתווספת חוות דעתם של 3 עיתונאים בכירים בצרפת דניאל לקונט, לוק רוזנצוייג ודניס ג'מבר (עורך השבועון הצרפתי l'Express) שקבעו לאחר צפיה בכל אורכו של הסרט המקורי - 27 דקות לעומת 55 שניות של הכתבה, כי הסרט המקורי מורכב ברובו מסצינות מלחמה מבוימות. במאמר שפרסמו בינואר 2005 במגזין הצרפתי Le Figaro כתבו ג'מבר ולקונט, כי במהלך הצפייה בסרט המלא, "הוברר באופן ודאי שבסרט לא נראים קטעי גסיסה ואף לא דבר כלשהו הדומה לגסיסה של הנער מוחמד א-דורה. ג'מבר ולקונט הדגישו כי ב-20 הדקות הראשונות של הסרט הלא ערוך, נראים בני נוער מקומיים משחקים ב'משחקי מלחמה' מול עדשת המצלמה, כאשר מדי הם נופלים על הארץ כאילו נפגעו מירי, ולאחר שניות ספורות הם שבים וקמים על רגליהם".

הרשת דבקה בשקר

למרות זאת, רשת פרנס 2 וכתביה שארל אנדרלין וטלאל אבו רחמה לא חזרו בהם "מהאשמות הכזב שלהם כלפי מדינת ישראל וחיילי צה"ל עד עצם היום הזה". הרשת לטענתה "מבכרת לתמוך בשקר מובהק ובעלילת דם נגד מדינת ישראל, חיילי צה"ל והעם היהודי, ולהטיל לשם כך את כל כובד משקלה".

בעתירה נטען כי אין מדובר ב"עיתונאים אובייקטיבים. אבו רחמה אחראי לביום ופברוק 'מציאות' שלא הייתה ולא נבראה; ואילו אנדרלין נושא באחריות למעשה רשלנות-רבתי, לפחות, באשר לא ביצע בדיקה מינימלית מתחייבת של החומר המצולם שהעביר אליו אבו רחמה, על אף שלא נכח כלל במקום האירוע, ובאשר עשה ככל שלאל ידו להפצת החומר".

למרות התנהלות זו של פרנס 2, הדרישה מלשכת העיתונות הממשלתית לשלול את תעודות העיתונאי של הרשת נענתה בשלילה. דרשן לייטנר מדגישה כי מנהל הלשכה דני סימן אישר בפעם הראשונה באופן רשמי כי פרשת א-דורה היתה מבויימת, אך טען כי אין זה בסמכותו לשלול את התעודות.

אין תעודות לסילוף ופיברוק

עמדה זו של סימן בדבר חוסר סמכות, לוקה לטענת דרשן לייטנר "בחוסר סבירות קיצוני". לטענתה, "התכלית העיקרית העומדת ביסוד הקצאת תעודות לע"מ לעובדי כלי התקשורת השונים הפעילים בישראל - אזרחי ישראל וזרים כאחד - הינה הגשמת חופש הביטוי בכלל, וחופש העיתונות בפרט, וזאת באמצעות סיוע לכלי התקשורת הפועלים בארץ בביצוע עבודתם השוטפת. דא עקא, התכלית המרכזית העומדת ביסוד חופש הביטוי בכלל, וחופש העיתונות בפרט - דהיינו, הבטחת זרימה חופשית של מידע ורעיונות בחברה - אינה באה על סיפוקה, שעה שכלי תקשורת, האמון על אובייקטיביות, עמידה בסטנדרטים מקצועיים והצגת העובדות כהווייתן במסגרת דיווח עיתונאי-עובדתי, חוטא בדיווח מוטה, מגמתי ואף שקרי ממש תוך סילוף המציאות ופיברוק 'עובדות' שלא היו ולא נבראו".

פעולתם של הצלם טלאל אבו רחמה וכתב הרשת בישראל, שארל אנדרלין, "נגועה ברשלנות רבתי ובחוסר מקצועיות משווע". יתירה מכך, "גם לאחר שהועלו טענות בדבר שקריותו של הדיווח; משנמצא, כי France 2 גיבתה את מעשיהם של אנדרלין ואבו רחמה, תמכה בהם ואשררה אותם; וחמור מכל, משנמצא כי הרשת עצמה, אבו רחמה ואנדרלין דבקים עד עצם היום הזה בעמדתם ההרסנית וחסרת השחר, ואינם באים בכלל 'מודה ועוזב'; ברי כי אין מדובר עוד בכלי תקשורת ובאנשי תקשורת אובייקטיביים ומקצועיים, וברי כי דיווחיהם של הללו אינם משרתים את התכלית המרכזית העומדת ביסוד חופש הביטוי בכלל וחופש העיתונות בפרט".

היא מוסיפה וטוענת כי "כשם שאין ליתן הגנה למפרסם לשון הרע בעלמא, בלא הצדק סביר ובלא הגנה שבדין, כך אין ליתן הגנה לכלי תקשורת ולאנשי תקשורת הפועלים כפי שפעלו רשת France 2 ואנשיה - שהוציאו את דיבתם של מדינת ישראל, חיילי צה"ל והעם היהודי רעה. יש להוקיעם ולנקוט נגדם צעדים של ממש.אשר על כן אי נקיטת צעדים של ממש נגד הרשת ואנשיה לוקה, נסיבות העניין, בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין ומחייב את התערבות בית המשפט הנכבד".