בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק דחה (יום ד', 5.3.08) על-הסף עתירה נגד העברתו מתפקידו של רכז המודיעין ברשות המיסים, רפי רותם. השופטים, אדמונד לוי, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן פסקו כי לא נמצאה עילה לעריכה מחודשת של "הבירור העובדתי" בבקשתו. "עיון בהכרעות בית הדין על שתי ערכאותיו, מגלה כי אלו בחנו לפני ולפנים את העובדות הרלוונטיות בטרם הגיעו למסקנה אליה הגיעו", נכתב בהחלטה.
העברתו מתפקיד בתום לב
מדובר בפרשת מאבקו של רכז המודיעין רפי רותם נגד העברתו מתפקידו, לאחר שחשף חשדות לשחיתויות ואי-סדרים ברשות. בית הדין
הארצי לעבודה דחה בספטמבר 2007 את בקשתו להעניק לו הגנה מפני פגיעה בתפקידו במסגרת חוק ההגנה לחושפי שחיתויות. בית הדין פסק כי על-פי הראיות, העברתו של רותם באה על-רקע יחסי עבודה עכורים. אלו, לדבריהם, החלו זמן רב לפני התרעותיו בדבר חשד לשחיתויות ואי-סדרים ביחידה. לפיכך, "ההחלטה על העברתו מהמחלקה התקבלה בנימוקים ענייניים, בתום לב ובצורה סבירה ומידתית".
בעקבות ההחלטה הגיש רותם עתירה, באמצעות באת כוחו עו"ד ענבר איתן, בטענה כי יש לבטל את החלטת בית הדין הארצי לעבודה. זאת לטענתו, בשל העובדה כי העברתו נעשתה על-רקע חשיפת חשד לשחיתויות ביחידה וכן בשל רצון לנקום בו. כאמור, עתירתו נדחתה על-הסף. בהחלטה כתבו השופטים, כי יש חשיבות לחשוף שחיתויות במקומות העבודה ציבוריים, יחד עם זאת, החלטת בית הדין הארצי לעבודה לפיה "לא נקם על חשיפתה של שחיתות ציבורית הוא שעמד בבסיס העברתו של רותם מתפקידו, כי אם העדר יכולת להוסיף ולקיים יחסי עבודה תקינים", התקבלה לאחר בחינה "לפני ולפנים" של העובדות.
העובדות נבחנו "לפני ולפנים"
השופטים הוסיפו כי "חשיפתן של שחיתויות במקומות עבודה ציבוריים היא פעולה חשובה מאין כמותה, ואין אנו קובעים כך אך מן השפה ולחוץ. גם המחוקק הטעים גישה זו, בחוקקו את חוק הגנה על עובדים [...] החשש מפני פגיעה בתנאי העסקתו של מי שהעז וחשף התנהלות בלתי תקינה, לעולם טבוע בסוגייה, והוא מן הגורמים העיקריים המטילים צל על נכונותם של עובדים להעמיד עצמם במעמד הקשה מלכתחילה, בו נדרשים הם לצאת נגד מסגרת בה פעלו, לעתים שנים ארוכות. יתרה מכך, אך טבעי הוא כי התחושה שחושף השחיתות שוב אינו נאמן למערכת בה התנהל, עלולה היא כשלעצמה להעכיר את מערכת יחסיו עם חבריו לעבודה או עם הממונים עליו".
עם זאת, כתבו השופטים, "לעולם נדרשים אנו להבחין בין פיטורים או העברה מתפקיד שלגביהם הציג העובד ולו ראשית ראיה לכך שמקורם בתלונתו [...] לבין נסיבות עובדתיות אחרות אשר הן העומדות ברקע הדברים". בהבחנה זו, "לא יוכל להימצא תחליף לקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, ובמקרה דנן של בית-הדין האזורי, האמון על בחינתם של יחסי עבודה. עיון בהכרעותיו של בית-הדין, על שתי ערכאותיו, מגלה כי אלו בחנו לפני-ולפנים את העובדות הרלוונטיות בטרם הגיעו למסקנה אליה הגיעו. כידוע, בית משפט זה אינו יושב, למעט מקרים חריגים, כערכאת ערעור שנייה, ולא מצאנו כי הוכחה עילה לעריכתו המחודשת של הבירור העובדתי".
בנסיבות אלו, פסקו השופטים, "אין מנוס מדחייתה של העתירה על-הסף".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
