אורנה מנשה תבעה את חברת דפי זהב תעופה ומימון בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 8,000 שקל לאחר ש"בילתה" בשדה התעופה של בחריין 20 שעות כשהיא אחוזת אימה. מכתב התביעה עלה שבחודש ינואר אשתקד שבה עם משפחתה מטיול בבנגקוק בטיסה של חברת "גולדפאייר" וזו התעכבה 20 שעות בשדה התעופה בבחריין. "למרות שהינו בסכנת חיים בארץ עוינת, לא הסכימו נציגי חברת התעופה 'גולדפאייר', שהנתבעת משמשת נציגתה בישראל, לשכן אותנו במלון ונאלצנו לישון במסדרונות שדה התעופה". סכום התביעה כלל הפסד ימי עבודה, הפסד לימודים של הילדים, דמי לינה במלון לחמישה איש ועוגמת נפש.
בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שהתובעת ידעה ש"גולדפאייר" היא חברה מהמפרץ הפרסי על כל המשתמע מכך. כמו כן שלא יצרה עמה קשר ולא הודיעה על העיכוב בטיסה. "לפיכך לא יכולנו לפעול ולהעביר את הנוסעים לטיסות אחרות כך שתיחסך מהם חניית ביניים בבחריין". לדבריה, אילו מנשה חשה במצוקה ונזקקה לעזרה היתה צריכה לפנות אליה כפי שמונחים כל לקוחותיה. "מספרי טלפון ושאר דרכים ליצירת קשר עמנו, זמינים בכל העת, היו מצויים בידי התובעת". הנתבעת הכחישה את הנזקים הנטענים וביקשה לדחות את התביעה.
בדיון בפני השופטת אנה שניידר, העיד הסוכן שמכר את כרטיסי הטיסה, שברגע שנודע לו מהתובעת על העיכוב יצר קשר עם הנתבעת אולם בהמשך לא ניתן היה לאתרה. נציג הנתבעת לא סתר את טענותיו. בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת את התביעה ולפנים משורת הדין לא הטילה הוצאות למרות שלדבריה, היה מקום לכך. השופטת דחתה את טענת הנתבעת שהתובעת בחרה שלא ליצור עמה קשר. בפסק הדין נמתחה ביקורת נוקבת על התובעת שלדברי השופטת, הגישה את התביעה בניסיון להתעשר על גבה של הנתבעת ולקבל בחזרה את סכום כרטיסי הטיסה ומעבר לכך. "הנתבעת כמתווכת בין התובעת למוביל האווירי, אינה אחראית ואינה יכולה להיות אחראית לעיכובים בטיסות ולנזקים שנגרמו אם אכן נגרמו. לתובעת אין עילת תביעה והיא לא הגישה כל ראיה להוכחת הנזקים שנגרמו לה ולמשפחתה".
