יוזמת פרידמן: להגביל תקופת החקירות

שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן הגיש (יום ד', 19.3.08) תזכיר הצעת חוק, שעניינה למנוע התמשכות חקירות במשטרה ללא קץ.ההצעה כוללת "תרופה" למגבלה על משך החקירות: הארכה משמעותית בתקופות התיישנות.

מדובר בהצעה המתייחסת לסעיף 9 ג' לסדר הדין הפלילי, אשר מאפשר כיום לחוקרי המשטרה ל"לאפס" את תקופת ההתיישנות על-ידי ביצוע פעולות חקירה בתיק. על-פי החוק כיום, תקופת ההתיישנות נמנית מיום ביצוע הפעולה האחרונה בתיק. לדברי פרידמן, הדבר מאפשר "לעקוף" את מגבלת ההתיישנות ולהפוך כל עבירה של עוון או פשע לעבירה שלמעשה "בלתי מתיישנת".

הצעת החוק מדברת על מהלך דו-שלבי: הכפלת תקופות התיישנות, ולאחר מכן הנחת "מכסה" על תקופות החקירה. על-פי התיקון המוצע, בעבירת פשע שדינה מאסר עולם תוארך ההתיישנות מ-20 שנה ל-30 שנה. בעבירות פשע שדינן 10 שנות מאסר תוארך תקופת ההתיישנות ל-15 שנים. כמו-כן תוארך תקופת ההתיישנות על-פי בקשת המשטרה, בעבירות שהחקירות בהן ממושכות, מעורבים בהן חשודים רבים, נתפס חומר רב וכו'.

מלשכת השר נמסר ל-Nfc, כי בגיבוש הצעת החוק זכה השר לשיתוף פעולה של כל המערכות, כולל השר לביטחון פנים היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, וכי תקופות ההתיישנות הותאמו לנתונים הסטטיסטיים בהתאם לצרכי המשטרה.

על-פי ההצעה, תינתן בידי היועץ המשפטי לממשלה סמכות להאריך את תקופת ההתיישנות, וזאת במקרים חריגים. כמו-כן מוצע כי במקרים שבהם התמשכות החקירה אינה תלויה בגורמי האכיפה בארץ, למשל: חיקור דין בחו"ל, המצאות הנחקר בחו"ל וכו', תקופה זו לא תימנה במסגרת תקופת ההתיישנות.

בהצעה כותב שר המשפטים כי "השיקולים הסוציו-משפטיים העומדים מאחורי הענקת מעמד של סייג למימוש אחריות פלילית, להתיישנות, נעוצים בהשלכת חלוף הזמן, הממושך בוודאי, מאז ביצוע העבירה, על השיקולים למימוש האחריות הפלילית לה. נעברה עבירה ובמשך פרק זמן מסויים הקרוי תקופת התיישנות של העבירה עדיין לא נקבעה האחריות הפלילית, על מהותה והיקפה, שעל העבריין לשאת בה עקב עבירתו, אין עוד טעם חברתי ומשפטי להטילה עליו.

הזעזוע שנגרם על-ידי ביצוע העבירה וההד האנטי-חברתי שהיא היכתה בזמנו דעכו ושככו. תהליך זה מביא עמו שכחה. חלוף הזמן בלא שהעושה חזר לסורו - וזה צריך להיות כמובן תנאי להתיישנות - אף ללא טיפול עונשי, מהווה סימן שמימוש האחריות הפלילית התייתר והאחריות עצמה טעונה מחילה. מערכת יחסים תקינים שהתרקמה בין העושה וסביבתו עשויה לחייב יציבות חברתית".

עוד מוסיף פרידמן, כי "משך הזמן שחלף פוגע ביכולתו של נאשם להתגונן כראוי ולאסוף ראיות ולהביא עדים מטעמו. כמו-כן קביעת מועד התיישנות מדרבנת את רשויות האכיפה לפעול תוך פרק זמן סביר להשלמת חקירת העבירה ונותנת ודאות מסויימת לחשוד כי בחלוף הזמן שנקבע - החשש מפני ההליך הפלילי הצפוי לו - יוסר".