|
|
"התרשל כשהזמין דגם שלא ראה אותו" [צילום אילוסטרציה]
|
|
|
|
|
דוד ריפ תבע את שארק דה לוקס רהיטים בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, לאחר שרהיטים שקנה בוששו מלהגיע. בכתב התביעה טען שבחודש דצמבר 2006, רכש סלון בסכום של 10,000 שקל שהובטח כי יגיע תוך 120-150 יום. מועד האספקה חלף עבר והנתבעת הבהירה שזכותה לאחר ב-30 ימי עבודה והסלון יגיע עד לחג הפסח. התובע המתין בשקיקה וכשהגיע למחסני הנתבעת, גילה סלון שונה מזה שהזמין. כשביקש לבטל את העסקה בגין מצג שווא, נתקל בסירוב.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהסלון סופק בהתאם למועד המוסכם בחוזה ותאם לדגם שהוזמן. "התובע ניסה לבטל את ההזמנה מסיבות שאינן ברורות ובכל מחיר. כשהגיע למחסנינו הבין לאחר בירור שמדובר באותו דגם וצבע שבחר". לדבריה, הסכימה לבטל את העסקה בכפוף לתשלום דמי ביטול בשיעור של 30% והתובע הסכים ולאחר מכן חזר בו. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר כתב השופט גד אנגל, בטעות, את המשפט הבא: "לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, נראה כי דין התביעה להתקבל". אלא מה? שבהמשך כתב השופט: "אשר על כן, התביעה נדחית". כך או כך קבע השופט אנגל, שהנתבעת עמדה במועדי אספקת הסחורה לאור הסכמת התובע. "טענתו של התובע לעניין התחייבותה של הנתבעת לספק לו את הסלון עד לחג פסח ו/או כי הובטח לו זמני אספקה שונים מאלה הקבועים בהזמנה לא הוכחה. במקרה מעין זה היה על התובע להוסיף בחוזה ההזמנה, בכתב יד, סעיף לפיו מתחייבת הנתבעת לספק את הסלון עד לחג הפסח. לפיכך, טענתו של התובע לעניין איחור במועד אספקת הסחורה, דינה להידחות". השופט הוסיף שהתובע התרשל כשהזמין דגם מבלי שראה והתרשם ממנו וטענתו בעניין אי התאמה נדחית. בסופו של דבר השופט הותיר על כנו את החיוב בדמי ביטול בשיעור של 30%.
בפסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות ניתן להבחין, לא אחת, בשגיאות כתיב, בבלבול בין הצדדים (התובע לנתבע) ובטעות הנוגעת לפרק הזמן בו רשאים בעלי הדין להגיש בקשת רשות ערעור (בר"ע). חרף הטעות המוזרה בפסק הדין, השופט גד אנגל נוטה לטובת הצרכן הקטן ונחשב לשופט אנושי, מקצועי וחביב.
