יצחק קוסקס תבע את אשר בן שימול בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע לאחר שכלבתו נדרסה. האירוע התרחש בחודש דצמבר אשתקד בשעות הבוקר ברחוב שלמה גורן 5 בבאר-שבע. לדברי קוסקס, בן שימול נסע ב"כביש הולנדי" במהירות שלא תאמה לתנאי השטח וברשלנותו פגע בכלבה. "בשעת האירוע הייתי עם בני בן ה-15. הנהג נסע בסיבוב במהירות גבוהה ועצר את רכבו מטרים ספורים ממקום דריסת הכלבה. הוא הביע את צערו מבלי להשאיר פרטים ועזב את המקום". בהמשך ולאחר מאמצים הצליח קוסקס לאתר את הנתבע.
בן שימול הודה שדרס את הכלבה ודחה את האשמות שהטיח בו קוסקס. לדבריו, נהג במהירות נמוכה, כפי שתנאי הדרך מחייבים, כשלפתע הכלבה התפרצה לכביש. "במהלך הנסיעה לא הרגשתי שדרסתי את הכלבה עקב ממדיה הקטנים, וכשהסבו את תשומת לבי לכך, עצרתי את רכבי והבעתי את צערי". לטענתו, יש לייחס לקוסקס רשלנות תורמת של 100 אחוז משום שלא נקט באמצעי זהירות והכלבה שהתה מחוץ לביתו מבלי שהייתה קשורה ברצועה. הוא ביקש לדחות את התביעה.
בדיון בפני השופט יעקב פרסקי, אמר התובע שנגרמו לו ולבני משפחתו עוגמת נפש ממות הכלבה שהיתה אהובה ובת בית. הנתבע השיב שאילו קשרו את הכלבה ברצועה התאונה הייתה נמנעת. כמו כן שתנאי הכביש לא איפשרו לו נסיעה במהירות מופרזת והוא נהג במהירות סבירה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט את התביעה ללא חיוב בהוצאות. השופט הפנה להוראות חוק הסדרת הפיקוח על כלבים התשס"ג - 2002, בסעיף 11 (א): "המחזיק בכלב לא יאפשר את יציאתו מתחומי חצריו (להלן - החצרים), אלא אם כן הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו, באמצעות רצועה שאת אורכה וטיבה יקבע השר".
לדברי השופט, הכלבה הסתובבה מחוץ לבית ללא רצועה ואין להאשים את הנתבע ברשלנות ובחוסר זהירות. "סבור אני כי אם התובע היה קושר את כלבתו כדין, האירוע כולו היה נמנע ובכל אופן, התובע לא הוכיח כי רשלנותו של הנתבע היא שגרמה לנזק, ובכל מקרה, באי קשירת הכלבה יש אשם תורם מלא".
