לראשונה: ביטוח לאומי לא יכפה גמלה

החלטה תקדימית של בית המשפט העליון מונעת "חתונה קתולית" בין נפגעי תאונות דרכים לביטוח הלאומי בנוגע לקבלת פיצויים. בית המשפט העליון פסק (יום ג', 29.4.08) כי נפגע תאונה שהוכר על-ידי הביטוח הלאומי לצורך קבלת גמלה, יכול לוותר עליה לצורך קבלת סכום חד פעמי מחברת הביטוח.

מדובר בהחלטה "המעדנת" את "הלכת אלמוהר", הקובעת כי הביטוח הלאומי יכול לאכוף על נפגע, "לטובתו", גמלה חודשית גם אם אינו רוצה בכך, וכי אופציה זו עדיפה על פיצוי חד פעמי. ההחלטה ניתנה בערעור שהגיש נפגע תאונת דרכים, מוסא סברי, בטענה כי הביטוח הלאומי מסרב לאפשר לו לחזור בו מתביעה לגמלה וזאת לטובת הסכם עם חברת הביטוח לפיצוי חד פעמי.

לצמצם את הפטרנליזם

הביטוח הלאומי נימק זאת בחיוב ללכת על-פי "הלכת אלמוהר" בעלת היסודות הסוציאליים, של העדפת קצבה חודשית על פני פיצוי חד פעמי. דחיית בקשתו של סברי ילבטל את הקצבה החודשית גררה דרישת חברת הביטוח נגדו להחזר שכלל סכומים עתידיים. הוא טען כי מדובר במנגנון פיצוי הפוגע בו.

כאמור בית המשפט העליון הורה לביטוח הלאומי "לשחרר" את סברי מקבלת גמלה. בהחלטה שהתקבלה על דעתו המתנגדת של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, כתב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליעזר ריבלין כי ב"הלכת אלמוהר" יש "יסודות פטרנליסטים, באשר היא בוחרת עבור הנפגע ולעיתים בניגוד לרצונו, בהטבת הנזק בדרך של 'תשלום עיתי', חלף תשלום חד פעמי". הוא הוסיף כי יש "לעדן את הלכת אלמוהר ולגדור את גבולותיה". עוד כתב כי "בעידן כבוד האדם, יש לנקוט יחס של חשדנות כלפי כפיית הפרט לעשות דבר מה או להמנע מעשייה, וזאת אך ורק משום טובתו שלו, או מה שנראה בעיני החברה כטובתו שלו. אכן ככל שיוצאים אנו מ-ד' אמותיו של הפרט, וככל שנגלה לעין נזק שנגרם לאחר או לחברה - כך ניטה לקבל ביתר הבנה הגבלה על חירותו של הפרט. ואילו, ככלל שמתכנסים אנו לטובתו האישית של הפרט, לאוטונומיית הרצון שלו ולבחירותיו לגבי האופן בו הוא מבקש לנהל את חייו - כך נמעט לשמש 'אפוטרופסים' עליו".

תמיהה על "ההעדפה" של ביטוח לאומי

הסוגיה לדבריו "שולחת זרועותיה הן לתחום הפרט והן לתחום הכלל ויש לה פנים לכאן. מכאן הצורך באיזון ראוי אשר לא ישים לאל את האינטרס הציבורי באפקטיביות של דיני הביטחון הסוציאלי - אינטרס הכורך עימו גם היבט חשוב של כבוד האדם אולם מאידך-גיסא גם לא יאיין מניה וביה ובכל הנסיבות את האפשרות להקנות לנפגע המבקש זאת סכום כח פעמי מהמזיק חלף תשלום עתי מן המוסד לביטוח לאומי".

השופט מתח ביקורת על התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי בנוגע לאפשרות לנפגע לוותר על גמלתו על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. זאת לאור טענת המוסד כי בסעיף זה נעשה שימוש רק במצב העוסק ב"יכולתו או אי יכולתו של המוסד להבטיח את שיפויו שלו על תגמולים ששילם" השופט תהה "מדוע אינטרס זה של המוסד והוא בלבד יכריע בשאלת החלת סעיף 329 [לאפשרות של נפגע לוותר על גמלה חודשית, ר.א.]. נראה כי הדגש צריך להיות מושם על עניינו של הנפגע דווקא". השופט אף התווה שני מבחנים לבחינת ההכרעה אם לשחרר את הנפגע מהגמלה החודשית. מבחן סובייקטיבי ואובייקטיבי, "הסובייקטיבי עניינו רצונו האמיתי והכנה של נפגע". המבחן אובייקטיבי - "נפקויות הויתור בפועל... השפעת הויתור הלכה למעשה".

הנפגע לא "נתפס"

המוסד לביטוח לאומי רשאי לנהוג על-פי הנחת עבודה כי התשלום החודשי באמצעות גמלאות עדיף, "מבחינת אינטרס הפרט והכלל על פני הפיצוי החד פעמי. אלא, שהנחה זו אך נקודת מוצא ולא נקודת סיום ואין המוסד יכול להתנער מן החובה להחיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי באותם המקרים מיוחדים גם אם חריגים שבהם תכלית החוק תומכת בכך".

עוד ציין ריבלין כי גם אם נפגע פנה למוסד לביטוח לאומי "אין לומר כי בכך 'נתפס' ואינו יכול בשום מצב לוותר על גמלאותיו אפילו מצהיר בפה מלא כי טעה בפנייתו ומתברר כי הגמלאות מרעות את מצבו".

לבסוף, בית המשפט קבע כי "לא היה זה ראוי שהמוסד לביטוח לאומי ימאן להענות לבקשתו של סברי להחיל בעניינו את הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי". עם זאת הוסיפו כי במקרה זה שבו היו תשלומים שונים לסברי רשאי המוסד לביטוח לאומי "להפעיל זכות הזקיפה העומדת לו מכוח הוראת סעיף 329". לצורך קביעת שיעור הזקיפה הורו השופטים להחזיר את התיק לבית משפט השלום "על-מנת שייתן פסק דין משלים בדבר הסכומים שלגביהם קיימת למוסד לביטוח לאומי זכות שיבוב".

המוסד לביטוח לאומי חוייב לשאת בהוצאות חברת הביטוח המגן ובשכר טירחת עורך דינה עו"ד עפר שגיא וכן בהוצאותיו של סברי ושכר טירחת עורך דינו חסן בסטוני בסכום של 10 אלפים שקלים לכל אחד מהם.