חוק האזרחות מתנדנד: המדינה תגיב

בית המשפט העליון הוציא צו על תנאי (ג', 6.5.08) המורה למדינה להגיב תוך 60 יום על עתירה לבטל את חוק האזרחות. מדובר בחוק המונע התאזרחות פלשתינים וגם אזרחי מדינות "אויב" נוספות, אירן, סוריה, לבנון ועירק, וזאת באמצעות נישואין לאזרח המדינה.

מדובר בעתירה של ח"כ זהבה גלאון, שהוגשה באמצעות באת-כוחה עו"ד דפנה הולץ-לכנר, לבטל את חוק האזרחות בטענה כי הוא "בלתי חוקתי השולל זכויות יסוד חוקתיות הקבועות בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו על בסיס לאום ונוגד את עקרון השיוויון". זאת בשל העובדה, לטענתה, כי החוק מונע התאזרחות פלשתינים באופן גורף וקולקטיבי וללא בדיקה פרטנית.

עוד טוענת גלאון, כי החוק אף החמיר את המצב, שכן כיום בן זוג פלשתיני או ילד של זוג "מעורב" אינם מוגדרים כ"טעם הומניטרי מיוחד" לצורך בקשה להתאזרחות.

סלע המחלוקת: פרטני או גורף

למעשה, סלע המחלוקת הוא השימוש בשיטת "האבחון הפרטני" לזיהוי מפגעים פוטנציאליים, כדי לבודדם ובכך לאפשר לפלשתינים שאינם מעורבים בטרור להתאחד עם בני זוגם. העותרת דורשת כי המדינה תפעיל את שיטת האבחון הפרטני כדי למנוע כניסת מפגעים ובה בעת לא תיגרם פגיעה קולקטיבית באחרים על בסיס "לאומי".

מנגד, המדינה טוענת כי שיטה זו כשלה. "האבחון הפרטני אינו בוחן כליות ולב, ואינו מסוגל לנבא התנהגות עתידית. אין ביכולתו לנבא מי יבחר בדרך הטרור ומי בדרך השלום". עוד טוענת המדינה כי "משנפתח השער ומבקש המעמד חדר לישראל, לכישלון הניבוי יכול שיהיו תוצאות קטלניות ביותר. מטעם זה בלבד, לא ניתן להסתמך על אבחון פרטני, וודאי שלא ניתן לעשות כן בעת מלחמה".

המדינה מצביעה על הקושי באבחון פרטני אפקטיבי על-רקע "פערי מידע של המודיעין הישראלי לגבי המתרחש בשטחי הרשות הפלשתינית. הדבר נכון במיוחד ברצועת עזה, אך גם ביהודה ושומרון. שיטת האיסוף המודיעינית אינה יכולה להגיע לכל פינה ברשות הפלשתינית או לכל תושב ותושב ברשות. חדירתו של הטרור ברשות היא חדירה עמוקה. התמיכה הציבורית בו היא נרחבת ביותר. הסיוע למחבלים הוא נחלתם של כל שכבות החברה הפלשתינית. למדינת ישראל אין את היכולת לאסוף מידע לגבי כל אחד ואחד ממיליוני התושבים ברשות הפלשתינית, על-מנת לברר האם הוא תומך טרור - אידיאולוגית או מעשית".

הדברים לטענת המדינה "נכונים, במשנה תוקף, גם כלפי תושבי מדינות האויב המקיפות את ישראל וחלקן אף חפצות בהשמדתה. אין כל דרך אפקטיבית לוודא כי תושב לבנון או אזרח אירני המבקשים להשתקע בישראל אינם קשורים לפעילות חיזבאללה או למודיעין האירני".

"אבחון פרטני גורף של נתיני אויב המבקשים להשתקע בישראל הוא סיכון לא מחושב. הסתמכות על שיטת האבחון הפרטני הגורף תביא בסופו של דבר להרג ישראלים ולפגיעה קשה בבטחון המדינה".

אין מבחן חוקתי

עוד טוענת המדינה, כי לבית המשפט העליון אין יכולת להכריע בסוגית ביטולו של חוק האזרחות, שכן מדובר בהכרעה עקרונית בין זכויות שוות מעמד המעוגנות שתיהן בחוק היסוד, "ולא נמצא מבחן חוקתי" לאיזון ביניהן.

"גם אם נקבל כי החוק פוגע בזכותם החוקתית של ישראלים המבקשים להינשא לנתיני אויב ולחיות עימם בישראל, עולה השאלה כיצד תאוזן זכות חוקתית זו מול זכותם לחיים ולשלמות הגוף של ישראלים אחרים. מדובר בישראלים שייפגעו מטרור שיבוצע על-ידי חלק מאותם מקבלי מעמד או בני משפחותיהם. הכרעה בסוגיה זו מצריכה איזון אופקי בין זכויות חוקתיות. היא מצריכה אף הכרעה ערכית בשאלה האם כל הזכויות החוקתיות הן שוות מעמד. כך, עולה השאלה האם הזכות לחיים אכן זהה לדחייה במימוש זכות לחיי משפחה בישראל עם נתין אויב או שמא יש להעניק עדיפות לחיי אדם".

המדינה טוענת כי לשאלות שהועלו "אין תשובות בחוק היסוד...אף לא בפסיקה...יתר על כן, כלל לא ברור שמבחני פסקת ההגבלה שפותחו על-ידי בית המשפט מתאימים לאיזון אופקי בין זכויות חוקתיות. זאת כיוון שמבחני הפסיקה, בעיקר מבחני המידתיות, מיועדים לאיזון אנכי בין זכויות חוקתיות לבין אינטרסים ציבוריים שמעמדם נחות מזכות חוקתית. לא נמצא מבחן חוקתי לאיזון בין זכויות שוות מעמד המעוגנות שתיהן בחוק היסוד".

לא הוצא צו ביניים

כאמור הרכב של שבעה שופטי בית המשפט העליון, בראשות נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, המשנה לנשיאה השופט אליעזר ריבלין, וכן השופטים אילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, אשר גרוניס, מרים נאור וסאלים ג'ובראן, הורו למדינה להגיב לעתירה בתוך 60 יום. השופטים לא נענו לבקשת העותרת להוציא צו ביניים שיקפיא את המשך יישומו של החוק.

העותרת, ח"כ גלאון, הביעה שביעות רצון מההחלטה, שכן לדבריה מדובר ב"חוק מפלה שמכתים את ספר החוקים והגיע הזמן שיבוטל".