מאיר פרץ תבע את פלאפון תקשורת בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שסירבה לבטל עסקת רוכלות. מכתב התביעה עלה, שבחודש ספטמבר אשתקד, הגיע לביתו נציג פלאפון והחתים אותו על עסקה לרכישת ארבעה מכשירים במסגרת מבצע. התובע לא קיבל העתק של החוזה ונאמר לו שבאפשרותו לבטל את העסקה בתוך 14 יום. כעבור חמישה ימים, כשביקש לבטל עת העסקה נתקל בסירוב ובלית ברירה, השאיר את המכשירים במשרדי החברה עם הודעת ביטול על דפי העסקה. לדבריו, חתם על עסקה כצרכן פרטי, ולא עסקי, והתכוון להשתמש במכשירים לשימושו האישי והמשפחתי ומזכותו לבטל את עסקת הרוכלות. התובע הוסיף שפלאפון החתימה אותו על העסקה במרמה ובחוסר תום לב.
בכתב ההגנה טענה פלאפון שהתובע ביקש לבטל את העסקה בשל חוסר כדאיות, שאינה עילה לביטול עסקה. כמו כן שאין באפשרותו לבטל את העסקה, באופן חד-צדדי, לאחר שחתם עליה כעוסק מורשה ולקוח עסקי שאינו נכנס "צרכן". פלאפון הכחישה שהעסקה נעשתה במרמה וטענה שהתובע לא קיבל עותק של ההסכם משום שלא הייתה לו מכונת צילום בבית. "למחרת מועד החתימה ומדי יום בימו, פנה נציג הנתבעת לתובע וביקש לברר כיצד ניתן להעביר לו העתק החוזה, אולם התובע דחה אותו בלך ושוב". חברת פלאפון ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, ביטלה השופטת מרים ליפשיץ-פריבס, את העסקה בין הצדדים, וחייבה את התובע להשיב את המכשירים והאביזרים לפלאפון ולשלם בגין השימוש בהם עד למועד ביטול העסקה. פלאפון חויבה לשלם לתובע 500 שקל בגין הכבדה שגרמה לו בביטול העסקה בתוספת 250 שקל הוצאות משפט.
השופטת קבעה שהתובע חתם על העסקה כלקוח פרטי ובסטאטוס של "צרכן" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, והשימוש במכשירים נועד לצורך אישי ומשפחתי. מכאן שדובר בעסקת רוכלות ועמדה לו הזכות לבטלה באופן חד-צדדי תוך 14 יום. "התובע ביטל כדין את העסקה, במימוש זכותו לפי החוק במועד ההודעה לנתבעת. יוער כי ראוי היה שהנתבעת תדאג למסירת עותק החוזה ללקוח במועד החתימה על העסקה". השופטת דחתה את הטענה שהעסקה נחתמה תוך מרמה וניצול מצבו הרפואי.
