המתווך אלי בלום מהרצליה תובע מחברת אנגלו-סכסון 4.6 מיליון שקל. בתביעה שהגיש היום (3.9.08) , באמצעות עו"ד אורי חן, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, טוען בלום, אחד המתווכים הותיקים של החברה, כי אנגלו-סכסון לקחה ממנו ללא הצדקה את הזכיון, וגרמה לו נזקים והפסדים במליוני שקלים. עדיין לא הוגש כתב הגנה.
בלום היה זכין של אנגלו-סכסון בהרצליה משנת 1976, בחוזה ללא הגבלת זמן בינו לבין אנגלו-סכסון. ב-2002 ביקש למכור את הזכיון ,כדי להכנס לעסקים במיאמי, ארה"ב. הוא סיכם עיסקה למכירת הזכיון לצבי שרגר ודורון קשת בכ-500 אלף שקל (לדברי בלום, זה מחיר נמוך מהריאלי, ונקבע בנסיבות הענין באותה עת). אולם אנגלו סכסון דרשה, כתנאי להסכמתה להעברת הזכיון, שהחוזה עם המתווכים החדשים יהיה רק ל-5 שנים עם אופציה להארכה. שרגר וקשת הודיעו, כי בתנאים אלו לא יקנו את הזכיון.
המחלוקת בין הצדדים הביאה לכך, שאנגלו-סכסון ביטלה בסוף 2005 את הזכיון של בלום. לדבריו, החוזה בין הצדדים קובע שורת עילות המצדיקות ביטול הזכיון, אך מחלוקת עיסקית איננה אחת הסיבות הללו, ולכן בידו חוזה ללא הגבלת זמן, שאין לבטלו.
בלום הגיש תביעה נגד אנגלו-סכסון לבית המשפט המחוזי בת"א. ביהמ"ש דחה את התביעה. בלום עירער לבית המשפט העליון, וזה קיבל את הערעור וקבע, כי אנגלו-סכסון לא הייתה רשאית לבטל את הזכיון, וכי הוא בוטל שלא כדין.
תביעתו הראשונה של בלום היא, שבית המשפט יורה לאנגלו-סכסון להחזיר לו את הזכיון, על יסוד פסק הדין של בית המשפט העליון.
בנוסף, תובע בלום מאנגלו-סכסון4.6 מיליון שקל, על-פי הפירוט הבא: ביטול הזכיון, תוך פרסום הדבר ברבים - 300 אלף שקל; אבדן כל הזכויות על הזכיון, לשנים רבות קדימה - כ-1.85 מיליון שקל (על-פי הערכת שנעשתה באחרונה בידי הכלכלן אבי חפץ); פגיעה במוניטין - 750 אלף שקל; הקפאת פיתוח הסניף בתקופת המחלוקת - 650 אלף שקל; הפסקת התקשרות לחודש וצי בשנת 2005 - 133 אלף שקל ; הפסד רווחים מההשקעה המתוכננת בארה"ב - 350 אלף שקל; עגמת נפש - 500 אלף שקל; הוצאות - 50 אלף שקל.
בתביעתו כותב בלום בין היתר: "נזרם לי נזק תדמיתי...אנגלו-סכסון הודיעה לציבור בכל דרך אפשרית על ביטול הזכיון, אך לא פירסמה התנצלות כאשר בית המשפט העליון פסק, שהיא לא הייתה רשאית לבטלו...אנגלו-סכסון הורתה לזכינים אחרים של הרשת לא להתקשר אתי...אני נתפס בעיני הציבור כזכין שיש בו דופי...אני מתקשה לקבל נכסים בבילעדיות...אני מתקשה לגייס סוכני מכירות, ולקוחות מסרבים לעבוד אתי".
בשולי הדברים טוען בלום, כי אנגלו-סכסון הפלתה אותו לרעה. הוא מספר כי ב-2002 אישרה החברה לחנן שלזינגר למכור את חלקו במטרופוליס (זכינית החברה
בת"א, בשליטת עמוס גלזר), לזוהר כפיר, בנו של רואה החשבון של אנגלו-סכסון ישראל. אנגלו-סכסבון לא דרשה מזוהר לחתום על חוזה זכינות חדש - אבל דרשה זאת מרוכשי הסזכיון של בלום. לאחר מכן מונה שלזינגר למנכ"ל אנגלו-סכסון. "לאפליה זו אין צידוק חוקי או מוסרי" - הוא טוען.
