ימים רחוקים <br>

חודש אלול הוא חודש הרחמים ואני, חובש כיפה שקופה שכמוני, שמח לשבת במסעדה כשרה, בעיקר בימים כאלה בהם המלך בשדה והימים הנוראים במרחק לולב. אם במסעדה רגילה אני נדרש לתשאל את המלצריות תשאולים ארוכים הנוגעים לכל רוטב ומטבל המופיעים בתפריט (ולפעמים אני מרגיש כמו קצין ביטחון בנתב"ג שמבהיל את הנוסעים), הרי שהיום, נטול פניות, אכלתי בלי שאלות כל דבר שהוגש על שולחני.

מסעדת 'פאסיפיק' שוכנת במלון קראון פלאזה בואכה חוף גורדון, עובדה שיש בצידה יתרון אבל גם חיסרון. היתרון נשקף מחלון רחב ידיים הצופה אל חופה השוקק של תל אביב, תמונת רקע מרגשת ורומנטית גם בלילה; החיסרון נעוץ בעובדה שהלכתי לאיבוד כשחיפשתי את השירותים והגעתי בטעות לאולם אירועים בו התרחשה בת המצווה של איזו נערה צרפתייה, שבטח גם עלתה לתורה בכותל.
המסעדה בנויה משני חללים המופרדים ביניהם בבר משקאות, כשלמולו מטבח פתוח הנותן תחושה נעימה ונקייה, על-פי מסורת מטבחי הסושי. החלל הצפוני מזכיר בעיצובו את 'הסינית האדומה' ונודף ממנו ריח אייטיז. הצפוני לעומת זאת, מצטיין יותר ומזכיר מעין לאונג' מרווח ובו גם שולחן בר עם מושבים הפונים לחלון ממש, מיקום אידיאלי לרווקים חדי עין. כיוון שכבר התחתנתי, הסתפקתי בסינית האדומה. כדי להשלים את האווירה, התנגן ברקע שיר של סידני לאופר.

לראשונות לקחה אישתי מנת גיוזה עוף (47 שקל) - כיסוני בצק מאודים במילוי עוף וירקות, ואני בחרתי במרק טום ים קאי (37 שקל) ולצידן סלסלת לחמניות עם אצות, שהיו מקוריות וטעימות. שתי המנות היו מוצלחות, אולם המרק הגדיש את הסאה. התאפקתי לא להזמין עוד אחד מיד. נתחי עוף עסיסיים צפו בחלב קוקוס מעט חריף. אשתי שטעמה מהמרק, שיבחה את הכוסברה לדורותיה וציינה את תרומתו של הצמח לאנושות. היא טרחה לציין בפני שהצמח הארור מפחית גזים במערכת העיכול וטוב במניעת סרטן. אני הנהנתי בראשי, אך טרחתי לציין בפניה ש'כוסברה' זו מילה שנשמעת כמו קללה גסה במיוחד. היא ניסתה להתנגד אולם כשהתחלתי לבטא את המילה בפניה, תוך שאני משרברב את שפתי התחתונה ומדגיש את הר' הגרונית, היא ביקשה ממני שאפסיק ונדמה היה לי שהסמיקה.
בדיוק אז, בתזמון מושלם, הגיעה המלצרית שלנו עם היין. היין הלבן (שרדונה ריזלינג של ברקן, 30 שקל לכוס) היה מצונן היטב, פירותי וטעים וקידם אותנו לקראת המנות העיקריות.

היא הזמינה סטייק אינטיאס עם ריזוטו (97 שקל) ואני פילה בקר על מצע קוביות בטטה מושחמות ועלי תרד. האינטיאס הגיע במנה נדיבה ולצידו מטבל רוטב סצ'ואן מוצלח במיוחד. הפילה היה מעט סיבי אך טעים, והוגש עם ציר בקר מתקתק שהוסיף חן למנה. קוביות הבטטה היו הצלחה ככל שבטטה יכולה להצליח (תסתכלי על עצמך, את ממש בטטה! אמרה הבטטה לבתה הבטטה). בשלב הזה כבר באתי על סיפוקי ולכן אשתי הזמינה סופלה שוקולד עם גלידת אגוזים (35 שקל), שהייתה טעימה באופן מפתיע, בעיקר לאור העובדה שלא מדובר במנה חלבית (אלא אם משגיח הכשרות נתקע בבת המצווה של הצרפתייה). אחרי האספרסו סיננתי לאשתי "כוסברה" והיא הבינה את הרמז.