זכרון דברים

ביום חמישי בערב, כשתחושת חופש ממסטלת ומשלה אופפת אותנו, התנערנו ע' ואני מאבק השבוע המכביד והתניידנו לכיוון רחוב לילנבלום. בעשר השנים האחרונות עבר האזור שינויים רבים שהתחילו עוד בימים העליזים של מועדון 'שנבו' שנסגר זה מכבר והמשיכו עם ההייפ הגדול של הברים בתל אביב, שחלק לא מבוטל ממנו התחיל ממש כאן. מתקופת השיא האלכוהולית של המתחם (ובתל אביב כמו בתל אביב, ייתכן ועוד אחת כזאת נמצאת ממש מעבר לפינה) נשארו כמה מקומות שלא החליפו שם או עברו שינוי מקיף, ביניהם הבר 'שסק'.

לשסק התוודעתי לראשונה לפני כשבע שנים, בערב הפתיחה שקיבץ לתוך המקום את כל המי מי של הסצנה המקומית. גם אז, כמו היום, חלל המקום חולק לשלושה חללים קטנים כאשר בראשון נמצא הבר שמאכלס כמחציתו והיתר מוקדש לספת ישיבה ארוכה עם שולחנות נמוכים. החלל השני מתוחם על-ידי כמה ספות ובו גם ממוקמת עמדת הדי ג'יי, עליה תקלטו (ועדיין מתקלטים) רבים וטובים בסגנונות שונים ומגוונים. החדר השלישי הוא החלק הרגוע יותר של הבר, ולמרות המרחק הבלתי קיים מאזור המהומה, יש תחושה לא ברורה של אנרגיות נינוחות יותר. נכנסנו למקום בסביבות השעה עשר, כשעדיין רוב בלייני העיר רק מדליקים את הבוילר, והתיישבנו על הבר. אט אט טפטפו האנשים פנימה ואנחנו פתחנו את מצעד האלכוהול, ע' עם בירה סן מיגל מהחבית (חצי ליטר - 24 שקל) ואני עם וודקה גריי-גוס (50 שקל), כשברקע אני מנסה לזפזפ בין שיחה עניינית לבין ניסיון לקטלג את המתיישבים והמתיישבות החדשים. קשה לעשות זאת, יש משהו בקהל של השסק שלא השתנה, ערבוב של אנשים מכל הקשת האנושית שמתחבר כאן באופן טבעי. העלאת קצב קלה מכיוונו של הדי ג'יי ולנגד עינינו המרוצות עלו ובאו כמה מפזזים ומפזזות, סימן טוב להפוך את הראיה לחיובית יותר (ושיפוטית פחות) עם כוס של וויסקי בושמילס בלאק בוש (51 שקל) ובורבון של וודפורד (70 שקל).

את תפקיד המשכך האלכוהולי, או מנצ'יס למי שמעדיף, ממלאת כאן צלחת של בוטנים (8 שקל). כדי לוודא שהשיכוך לא יהיה חזק מדי, בררנו בעזרת הברמן מתוך מבחר האלכוהול הגדול והמגוון של המקום, כוס של פאוורס (45 שקל) וגלן מורנג'י בורגנדי (75 שקל), כאשר מסביבנו כבר התמלא הבר כמעט לגמרי וגם באזור הריקודים לא הסתמנה דרישה לתגבור (הפסד שלהם). ככל שהשפעת הוויסקי התחזקה, כך התגברה הנדידה לאחור במורד התלול של הזכרון וכך גלגלתי בראשי את כל הערבים המעולים והרבים שחרכתי כאן, בין הבר לספה, על הרחבה הקטנה או במצב של רגיעה בחדר האחורי. לאחר כמעט שלוש שעות פילסנו את דרכנו מתוך הקהל החוצה, מתנתקים מאותה אווירה טובה ומוכרת שנשמרה במקום וחייכתי במחשבה שוודאי עוד כמה שנים יישב בדיוק באותו מקום על הבר שאנחנו אכלסנו, אחד האנשים שנכח כאן הערב וייזכר בלילה המעולה שהיה לו בשסק.