|
|
[צילום: מסעדת סלסה בפתח תקווה]
|
|
|
|
|
"אני לא חושב שיש סביבה טובה יותר לעבוד בה בישראל", מפתיע אותי עדו. האם הלחץ ושעות העבודה עשו את שלהם והוא חושב ברצינות לזנוח את עתידו המזהיר בעולם האלקטרוניקה לטובת ענף המסעדנות? לא, מסתבר שלא. "כביש גהה נמצא ממש מעבר לפינה, בכל הבניינים כאן עובדים אנשי היי-טק, האזור מטופח, מה צריך יותר?". עדו מתרשם מסביבת העבודה שמציע פארק אזורים בה שוכנת 'סלסה', המסעדה אליה נכנסנו זה עתה. אני נוטה לייחס פחות חשיבות לפרמטרים כאלו בענייני עבודה ולהתמקד בתלוש המשכורת, אך מתנהל בדיוק להיפך בכל הנוגע למקומות בהם אני אוכל.
סלסה, שמגדירה את עצמה כ'מסעדת בשרים ישראלית' ממוקמת בלב הפארק, בין בנייני משרדים מעוצבים בקריית אריה, אזור התעשיה של פתח תקוה. פארק היי-טק זה הרי הדבר הכי ישראלי שיש במאה ה-21. בשעות הצהריים הקהל העיקרי מורכב מהעובדים שבסביבה, ובשעות הערב הם מתחלפים בזוגות ומשפחות מהאזור, בעיקר מקרב הציבור הדתי שומר הכשרות, שכן סלסה אוחזת בתעודת כשרות למהדרין (גלאט). בעודנו נהנים מבריזה של סוף הקיץ באזור הישיבה שמחוץ למסעדה, ומפכפוך המים במפל המלאכותי שמאחורינו, הסכמנו כי עיצוב המסעדה ורהיטי העץ משרים אווירה נעימה.
בינתיים הסביר לי עדו כי עובדי היי-טק (ישראלים!) אינם מביאים עימם אוכל מהבית לארוחת צהריים במקום העבודה, כמו פשוטי העם, וכי כל חברה המכבדת את עצמה מחלקת תלושים לארוחות במסעדות מהאזור במחיר מסובסד. שניצל בבאגט או שיפוד בלאפה גם הם מחוץ לתחום, מסתבר. גורמה לכל פועל הוא הטרנד השולט.
התפריטים זימנו לנו הפתעה - בסלסה מציעים ארוחות עסקיות גם בשעות הערב במחיר המנה העיקרית, כדי לעודד סועדים ליהנות משולחן עמוס וממספר מנות. צעד מעניין ולא ישראלי בעליל, רשמתי לעצמי. המסעדה רואה עצמה כמסעדת שף, וככזאת מקפידה על איכותה ועיצובה של כל מנה היוצאת מן המטבח, אולם התפריט אינו מנסה להתחכם או לחדש אלא ללכת על בטוח, כדי לקלוע לטעמו של הסועד ה...ישראלי. וכיוון שכך, אי אפשר בלי חומוס. מנות החומוס האישיות בסלסה נדיבות יחסית בגודלן. תוספת המסבחה שדרגה משמעותית את המנה, אולם באופן תמוה לא כללה גרגרי חומוס חמימים, כמקובל.
גם פוקאצ'ה זה מאוד ישראלי בימינו, וזו שהוגשה לשולחננו הייתה גדולה, חמימה, פריכה ומוצלחת בסך-הכל. עוד נשנשנו מנת כנפיים שטבעו בצ'ילי מתוק. גם מנה זו הייתה גדולה מהמקובל.
למנה עיקרית הזמין עדו סטייק פרגית במרינדת הבית (97 שקל), ואני את מנת המבורגר הבית (79 שקל). אומנם קשה מאוד לפשל עם פרגית אך קל מאוד ליפול עם המבורגר, ובעיניי קו פרשת המים בין מזללת מזון מהיר מעוצבת ובין מסעדה ראויה, עובר דרך קציצת הבשר. שמחתי לגלות כי המנה הייתה מוצלחת. ההמבורגר (300 גרם) נצלה ביד בוטחת והוגש מדיום בהתאם לבקשתי.
הלחמניה נצרבה קלות והייתה פריכה כראוי, הירקות רעננים ורק הצ'יפס איכזב ולא התרומם. הפרגית של עדו הייתה סבירה בסך-הכל וזכתה גם היא לליווי לא מדהים מהאורז שלצידה. מה שבטוח - ישראלים אוהבים מנות גדולות ויהיו מרוצים מסלסה לפחות מהבחינה הזו. שבעים ומדושנים, ויתרנו על קינוח.
למקפידים על כשרות מהדרין, סלסה מהווה בשורה של ממש וקשה לחשוב על מתחרות ברמה זו במרחק נסיעה סביר. גם מי שאינו מחפש חידושים והפתעות, ייהנה מהתפריט הישראלי. אני כשלעצמי, איני מקנא בעובדי הבניינים הסמוכים אשר יאלצו לנהל מאבק עיקש מול גופם הנוטה לנמנם על-מנת לחזור ולעבוד בריכוז מלא לאחר ארוחת צהריים בסלסה. סביבה נוחה לעבודה? אני לא בטוח, אבל בתור אפשרות לארוחה כשרה וטובה בערב, הייתי אומר שסלסה היא בחירה לא רעה.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
