מניעה שרירותית של כניסה לבר - לא בהכרח פסולה

בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל בסוף השבוע את חיובו של בר-מסעדה בירושלים לפצות אדם שנמנעה כניסתו למקום בניגוד לחבריו, בנימוק שהופלה לרעה לעומתם, ופסק כי סירוב סתמי ושרירותי, על-פי גחמות של מקום הבילוי אינו בהכרח הפליה פסולה על-פי החוק. בית המשפט קבע שכדי שההפליה תהיה פסולה צריך להוכיח שהיא אחת מאלה המפורטות בחוק, כגון הפליה מטעמי גזע, דת, מוצא או מין. בכך התקבל ערעורו של הבר על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים שחייב אותו לשלם פיצויים על הפליה פסולה.

מפסק הדין עולה כי ביום ה', 2.8.07, בסביבות 21:30, ביקשו ארז מור ואשתו להיכנס לבר-מסעדה "אייזן" שב"מתחם הרכבת" שבירושלים. "מארחת" שעמדה בפתח הבר מנעה את כניסתם למקום, אף שלא היה מלא, ואף שהתירה את הכניסה לשני זוגות חברים שלהם. ה"מארחת" אמרה כי הכניסה אפשרית "למוזמנים בלבד". מור הגיש תביעת פיצויים לבית המשפט לתביעות קטנות.

בית המשפט קיבל את התביעה ופסק, כי הבר הפלה את מור לרעה בניגוד לחוק האוסר הפליה בכניסה למקומות בילוי. המסעדה חויבה לשלם למור פיצוי בסך 17,800 שקל. על כך ביקשה המסעדה רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

מור טען בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות כי הוא, אשתו ושני הזוגות האחרים, באו למקום לחגוג יום הולדת לאחד החברים. לדבריו, שני הזוגות שהוכנסו, אף הם לא הזמינו מקום מראש. עקב ההתרחשות, עזבו כל החברים את המקום "בבושת פנים גדולה, ובאכזבה גדולה על שלא ניתנה להם האפשרות לחגוג את מסיבת יום ההולדת כפי שתוכנן". מור טען כי ה"מארחת" בכניסה בחרה את הנכנסים לפי מראה חיצוני בלבד, וכי הייתה בכך הפליה פסולה.

בכתב ההגנה הכחיש הבר בתוקף את כל טענותיו של מור. לטענת הבר, לא נעשתה כל הפליה. נטען שהבר פועל "לפי הזמנות ועל בסיס מקום פנוי", כאשר כניסת מי שלא הזמין מקום מראש אפשרית על בסיס מקום פנוי, ובהתחשב בנסיבות, לרבות כמות הממתינים מחוץ לבר. עוד נאמר, כי ה"מארחת" מתריעה מראש על בעייתיות שיכולה לנבוע מכך שמדובר בקבוצה, אך רבים מבאי המקום מוסרים מידע כוזב, ואף מגיעים כבודדים, כדי להטעות אותה. כמו-כן נטען שמדובר בבית עסק "שמכניס מכל וכל, ובמיוחד מקבוצות המאופיינות ככאלו שמקופחות".

לא הפליה פסולה

שופט בית המשפט לתביעות קטנות אברהם טננבוים העדיף את גרסתו של מור, שלפיה נכנס למקום בהזדמנויות קודמות בלא שנעשתה הזמנה מראש, וכי ארבעת חבריו שהגיעו עמו הוכנסו אף שלא הזמינו מקום. השופט קבע כי "יש כאן הטלת התנאי של 'הימצאות ברשימת המוזמנים' כתנאי סף. זאת כאשר שני הזוגות שהגיעו עם התובע ועם רעייתו, שלא עמדו בתנאי הסף, נכנסו. כבר דרישה זו שלא נדרשה מאחרים מצביעה על הפליה מצד הנתבעת". כאמור התקבלה תביעתו של מור, ועל כך הוגשה בקשת רשות הערעור.

בפסק הדין שקיבל את הערעור, הסכים השופט זילברטל עם טענת הבר כי לא מדובר בהפליה פסולה, כמשמעותה בחוק. שכן החוק מדבר על הפליה אסורה "מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות", ואילו מור לא הביא כל ראיה שכניסתו נמנעה מחמת הפליה כזאת.

כמו-כן קיבל השופט זילברטל את טענת הבר כי לא הוכחו עובדות שלפיהן הבר התנה את הכניסה בקיום תנאי שאינו נדרש מחברי קבוצה המאופיינת בעילות ההפליה בללו. בדברי מור אף לא הועלתה כל טענה כי הוא נמנה עם קבוצה מסוימת כזאת, או שרק בני קבוצה מסוימת נדרשו לעמוד בתנאי של הזמנת מקום מראש, לעומת קבוצות אחרות.

לפנינו, אולי, התנהגות שרירותית, כתב השופט, אך רישות החוק אינן חלות עליה. השופט הדגיש כי בחוק לא נקבע שבהעדר הסבר לסירוב לספק מוצר או שירות, קמה חזקה שהסירוב מהווה הפליה אסורה לפי החוק.

רשימה סגורה

למעשה, כתב השופט, די בכך שלא הוכח כלל, ואף לא נטען, שכניסתו של מור למקום נמנעה על-רקע גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות. גם בית משפט לתביעות קטנות לא קבע כל ממצא בעניין זה, ויתכן שעמדתו היא, אף שהדבר לא נאמר במפורש, שעצם השרירות שבמניעת כניסתו של המשיב למקום, מהווה הפליה על-פי החוק, כתב השופט והוסיף כי לדעתו, סוגי ההפליה שפורטו בחוק הם רשימה סגורה.

גם אם צודק מור בטענתו כי כניסתו לבר סורבה באופן סתמי, שרירותי, על-פי גחמותיה של ה"מארחת", אין סירוב זה מהווה הפליה על-פי החוק. החוק נועד להגן על הנמנים על קבוצות חלשות, מקופחות, שסבלו מהפליה היסטורית, מפני הפלייתם בשל שייכותם לאותן קבוצות, ובשם הגנה זו ראה לנכון להגביל את חופש העיסוק. אין החוק מתיימר להטיל על בעלי עסקים פרטיים חובה מוחלטת לנהוג בשוויון כלפי שווים, כתב השופט זילברטל.

השופט זילברטל הדגיש כי אינו דן בשאלה אם הבר נהג בחוסר תום לב כאשר סירב להתיר למור להיכנס, שכן מור לא העלה טענה זו.