הורשעו רוצחי שומר הרמפה בשוק הסיטונאי בתל אביב

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע בסוף השבוע שני פלשתינים, ששהו בארץ שלא כחוק ועבדו בשוק הסיטונאי בתל אביב, מוחמד חליל ויאסר סואלמה, ברצח ג'מאל אזהדי מוסא, המכונה "השאוויש", שומר ב"רמפה" של השוק, לאחר שחשדו בו כי שיתף פעולה עם המשטרה והביא למעצרו של אחיו של מוחמד, עיסא חליל.

השופטים אברהם טל יהודית אמסטרדם ורות לבהר-שרון קבעו כי ב-10.2.06, ב-1 אחרי חצות, הכו השניים את "השאוויש" בראשו, בפניו ובגופו, בפטיש ובקרשים, עד שנפל מהרמפה לכביש, נחתו על פניו, קפצו על גבו, אחזו בו והשליכו אותו למרתף השוק מבעד לפתח החלון המצוי ברמפה, ולאחר מכן ירדו למרתף, הטיחו בלוקים בראשו, העבירו את גופתו וכיסו אותו בקרטונים. גופתו התגלתה בשעות הצהריים.

חליל נעצר כעבור כחודש, וסואלמה כעבור כשבעה חודשים. הם נחקרו בשב"כ ולאחר מכן במשטרה. בחקירה בשב"כ הודה חליל בביצוע המעשה, והפליל את חברו. במשפט טען סנגורו של חליל כי הודאותיו אינן קבילות כראיה משום שניתנו תוך הפרה מכוונת של זכויותיו ופגיעה ברצונו החופשי. עוד טען כי אפילו ייקבע שהודאותיו של חליל קבילות, לא הוכחה כוונתו לקטול את השאוויש, ולכל היותר ניתן להרשיעו בהריגה.

סואלמה טען בחקירתו כי לא התכוון לגרום למותו של השאוויש, אלא רק להכותו, ולחתוך את פניו בסכין, בנקמה על שיתוף הפעולה עם רשויות הביטחון של ישראל. סנגורו טען כי לא ניתן להרשיע את מרשו בעבירה של רצח, מכוח דיני השותפות, שכן התוכנית הייתה להכות את השאוויש ולהטיל "אות קין" בפניו, אך לא להמיתו, לא כתוכנית אישית ולא כחלק מתוכנית משותפת.

השופטת האמינה לחוקרי השב"כ

בהכרעת הדין שהרשיעה את השניים ברצח, ציינה השופטת אמסטרדם כי חקירות השב"כ לא תועדו באמצעים אלקטרוניים, ואין בזכרונות הדברים שכתבו החוקרים פירוט של דברי הנחקרים מילה במילה. בעת מתן האזהרה לחליל אף לא ציינו חוקרי שב"כ נכון את לשון החוק. אף על-פי כן, קבעה כי לא נשלל רצונו החופשי של חליל, שכן הוא היה מודע לזכותו שלא להפליל עצמו.

השופטת דחתה את טענת ההגנה כי חוקרי השב"כ פגעו ברצון החופשי של הנאשמים, בחקירות דורסניות בשעות לילה ארוכות, תוך הטעייתם בנוגע לזכות השתיקה שלהם, וכי לא הזהירו את השניים לפני כל חקירה וחקירה.

השופטת העדיפה לתת אמון בחוקרי השב"כ, וציינה כי ההיקף הרב של הרישום והתיעוד בזכרונות הדברים, ורמת הפירוט, לרבות עדויות העדים, מעידים על דייקנות ומהימנות של החוקרים. השופט הוסיפה כי חקירה ראשונית בשב"כ והמשך ישיר של החקירה במשטרה הם נוהל שכיח, ולא נמצא ביסוס לטענת ההגנה כי חקירת חוקרי השב"כ הייתה מעין פעולת "ריכוך" לפני גביית ההודאות במשטרה.

השופטת גם דחתה את טענתה ההגנה כי יש לפסול את ההודאות בגלל שלילת זכותם של השניים להיוועץ בעורך-דין בחקירתם בשב"כ. "פגיעה בזכות ההיוועצות אינה מובילה בהכרח לפסילת קבילותה של ההודאה שנמסרה במהלך החקירה, ויש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה, ואת השפעת הפגיעה בזכות זו, על חופשיות רצונו של הנחקר ועל משקל הודאתו", כתבה השופטת אמסטרדם.

הכנות, התנהגות אכזרית ווידוא הריגה
היא הוסיפה כי השניים הפלילו עצמם באמרותיהם, והפלילו זה את זה, הן באמרות שגבו חוקרי השב"כ, והן במשטרה. השניים הודו שתקפו את השאוויש, עם אדם נוסף, וכי ממעשה התקיפה נגרם מותו של השאוויש. הם לא חלקו על קיומם של מעשי הכנה, ולא טענו שהיה קנטור מצדו של השאוויש. טענתם הייתה שמעשיהם לא היו בבחינת רצח, אפילו אם יתקבלו אמרותיהם בשב"כ ובמשטרה.

השופטת קבעה כי כוונת הרצח הוכחה הן בהכנות שעשו השניים והן בהתנהגותם בשעת המעשה ואחריו. הם היכו את השאוויש בראשו בפטיש ובקרש, גם לאחר שכבר לא נשקפה ממנו כל סכנה, הפילו אותו מהרמפה, וזרקו אותו מבעד לחלון לתוך המרתף, מגובה של 2.5 מ', קפצו מהרמפה על גבו, והטיחו בלוק בראשו, כדי לוודא הריגה. לאחר המעשים הללו, העבירו את השאוויש ממקום נפילתו לחדר אחר, כיסו את גופו בקרטונים והניחו דלת על הקרטונים - כל אלה מצביעים על החלטה להמית אותו ולמנוע מתן עזרה רפואית. גם אי הזעקת עזרה רפואית מלמדת שחפצו במותו.