שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר עמירם בנימיני, הרשיע אמש (29.12.02) את מנהל התיקים, יחזקאל מועלם, בשלוש עבירות של השפעה בדרכי תרמית לפי חוק ניירות ערך. מועלם זוכה מחמת הספק מאישום בעבירה של שידול להשפעה בדרכי תרמית. מנהל תיקים נוסף, רחמים מלחי, זוכה מחמת הספק מאישום של השפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך. התיק, שנוהל בבית המשפט על-ידי עו"ד ציפי גז מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), נחקר על-ידי מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך.
בחודשים אוקטובר-נובמבר 1998, פעל מועלם, כמנהל תיקים בחברת באומן ניירות ערך, אשר פעלה בבורסה באמצעות החברה המרכזית לניירות ערך בע"מ, באגרות חוב להמרה של חברת טל הנחת כבלים, חברה ציבורית שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב. מועלם פעל באג"ח טל בחשבונות של לקוחותיו, ומלחי פעל באג"ח טל בחשבונות בני משפחתו של מועלם. באותה עת התאפיין המסחר באג"ח טל בסחירות נמוכה. מועלם הואשם כי סחר עם עצמו באג"ח טל בשלושה ימי מסחר שונים בחודשים אוקטובר-נובמבר 1998, כאשר הזרים פקודות קניה ורכישה נוגדות. פעילות דומה באג"ח טל יוחסה למלחי, ששימש אז כמנהל תיקים בחברה המרכזית לניירות ערך, ביום מסחר בודד, שבו שודל, על-פי כתב האישום, לפעול בדרך האמורה על-ידי מועלם. בכתב האישום נטען, כי פעילות הנאשמים נועדה להשפיע בדרכי תרמית על שערי אג"ח טל, ואף השפיעה על שערן בארבעה ימי מסחר.
לקראת סוף פסק הדין, השופט מסכם את האישומים בהם הרשיע את מועלם. "תביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את העבירות המיוחסות למועלם באישומים הראשון, השני והרביעי. בהתנהגותו של מועלם ניכרת מגמה של החמרה במעשיו. ביום 6.10.98 הוא מיתן בכ-50% את ירידת שערה של אג"ח טל; ביום 22.10.98 הוא העלה את שערה ב-2.18%; ביום 5.11.98 הוא העלה את שערה של אג"ח טל ב-2.26%, כאשר הסתבר לו באותו יום כי הסיכון לאי - פדיון אג"ח טל ממשי ביותר. סביר להניח כי אלמלא פעולה אחרונה זו של מועלם, שבה "שבר את הכלים" מתוך תאוות בצע שלא יודעת רסן - לא היתה נפתחת חקירה בנושא, ומעשיו לא היו נחשפים. בעסקה אחרונה זו, העלה מועלם את שערה של אג"ח טל ב-2.26%, באופן שהעלה את שווי אחזקותיו באג"ח טל בכ-200,000 ש"ח. כל זאת ביצע מועלם, תוך ניצול מתוחכם של הכללים המיוחדים הנוהגים בעת הפסקת מסחר קצובה".
"הקלות שבה ניתן לבצע פעולה שכזו, על כל המשמעויות הנובעות ממנה, בהחלט צריכה להדאיג את מנהלי הבורסה ואת ציבור המשקיעים בה", קבע השופט, "אחת הסיבות למצבו העגום של שוק ההון בישראל, היא התנהגות מסוג זה, המביאה את 'המשקיע הקטן' להדיר רגליו מהבורסה, ולהותיר את 'המשחק' בה לגופים המוסדיים ול'כרישים' השוחים במסחר בבורסה. מכאן גם ברור הנזק שגרם מועלם, בהתנהגותו, לשוק ההון".
השופט גם הדגיש את כוונת הרווח של מועלם: "ראיה נוספת לכוונתו של מועלם להפיק רווח מהעלאת שערה של אג"ח טל ביום 5.11.98, ניתן לדלות מן העובדה שבימים שלאחר מכן הוא ניסה לממש את הרווח הנובע מעליית השער דלעיל, ולמכור כמויות גדולות של אג"ח טל...יש לציין כי באותה עת החזיק מועלם בתיקי לקוחותיו ובתיקי משפחתו כמות גדולה של 300-400 אלף אג"ח טל, הוא אישר כי עליית השער שגרם לה ביום 5.11.98, העלתה את שווי אחזקות משפחתו בנייר ערך זה בכ-200,000 ש"ח...אמנם מדובר ברווח "על הנייר", שמועלם לא הצליח להפכו לרווח של ממש, משום שלא עלה בידו למכור אג"ח טל בשער הגבוה שהוא קבע בעסקת הסחר העצמי שביצע ביום 5.11.98 ואולם כוונה להפיק רווח גדול מביצוע העבירה, היתה גם היתה".
בהכרעת הדין הביע השופט עמדה נחרצת לגבי התנהלותם של מלחי ומועלם כמנהלי תיקים: "במקרה דנא עולה מן הראיות שפורטו לעיל... כי מלחי התיר למועלם להתערב בצורה בוטה בניהול תיק ההשקעות של בני משפחת מועלם. השניים עשו מהוראת סעיף 4 לחוק (הכוונה לחוק הייעוץ) חוכא ואיטלולא וגם הפכו את ה"נאמנות העיוורת" המתחייבת בחוק - ל"נאמנות שקופה". מועלם היה מנחה את מלחי לקנות או למכור ניירות ערך מסוימים, ומלחי עדכן את מועלם לגבי הפעילות בתיק...".
השופט קובע באופן עקרוני כי מנהל תיקים לא יכול לבצע עסקות בין לקוחותיו בצורה שתשפיע על השער: "…יש לדחות את גרסתו של מועלם במישור העקרוני - משפטי. מנהל תיקים איננו רשאי לבצע עסקות בין לקוחותיו בצורה שתשפיע על השער, כאשר הוא שולט בחשבונותיהם, וקובע את כמות העסקה, שער העסקה ומועדה. הסכמה עם שיטת פעולה זו, תאפשר למנהלי תיקים הפועלים בשיטת הרצף להשפיע בצורה בוטה על השער, ולעולם לא ניתן יהיה לבחון את מניעיהם האמיתיים. המסחר בניירות ערך מתבצע בין קונה מרצון למוכר מרצון, וכאשר הקונה והמוכר חד הם - אין מתבצעת עסקה אמיתית…"
מועלם זוכה מחמת הספק מסעיף אישום של שידול להשפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך ואילו מלחי זוכה מחמת הספק מעבירה של השפעה בדרכי תרמית. אך השופט מתח על השניים ביקורת קשה בשל התנהגותם בפרשה זו. "קשה להעלות על הדעת שהנאשמים לא בדקו כיצד בוצעה העסקה נשוא האישום השלישי, לפחות לאחר שנחקרו על כך ברשות. נראה כי מדובר בטקטיקה, שמטרתה היתה להימנע מהעלאת גירסה המפלילה את מועלם (שנתן את אחת הפקודות ממחשבו) ולהכשיל את התביעה (בכך הם הצליחו) על-כן, אין למלחי סיבה להלין בעניין זה, אלא על עצמו. בנוסף, הדרך בה ניהל מלחי את תיק 151 של בני משפחת מועלם, ואשר סיבכה אותו באישום השלישי, איננה תעודת כבוד עבורו כמנהל תיקי השקעות, וזאת בלשון המעטה".
