לפני שבעל דין מצרף מסמכים לכתב בית הדין, עליו לבדוק שאינם סותרים זה את זה ועלולים לשמש לחובתו. גרסתו של בעל הדין חייבת להיות עקבית, אחרת תישמע לא אמינה ותביעתו תידחה. במקרה הבא, מכתב שצירפה התובעת לכתב התביעה, סתר את גרסתה והצביע על חוסר אמינות שהובילה לדחיית התביעה.
הילה בן יוסף, תבעה את חנות נעליים "צעדים" בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 460 שקל לאחר שקנתה נעליים פגומות. מכתב התביעה עלה שבחודש אוקטובר אשתקד, קנתה מהנתבעת זוג נעליים, עבור בתה, במחיר של 360 שקל. כעבור שבועיים נקרעו הנעליים והוחלפו בזוג אחר בעלות של 460 שקל לאחר שנתבקשה להוסיף 100 שקל. איתרע מזלה של התובעת והנעליים נקרעו שוב. לאחר שביקשה להחזיר את הנעליים ולקבל את כספה נתקלה בסירוב. בצר לה הגישה התובעת את התביעה בחודש מרס השנה והתיק נדון כעבור 7 חודשים.
בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את הדברים וטענה שהנעליים לא היו פגומות, אלא איכותיות, ונעשה בהן שימוש למשך שנה ולא היה מקום להחזיר את הכסף. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן שלשום, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת אנה שניידר, את התביעה ולפנים משורת הדין, לא חייבה את התובעת בהוצאות משפט. בפסק הדין כתבה השופטת את הדברים הבאים: "בדיון שהתקיים בפני ביום 5/10/08, הציגה התובעת בפני בית המשפט את הנעליים נשוא התביעה. הנעליים נראו ממש בלויות וקרועות, בעיקר מבפנים, ולא ראיתי לקבל את טענת התובעת לפיה שמרה את הנעליים בארון במשך שנה ללא שימוש". השופטת הפנתה למכתב, שצורף לכתב התביעה, אותו שיגרה התובעת לנתבעת ביום: 24/1/08 בו נאמר שהנעליים נרכשו "לפני כחודש וחצי בערך", קרי, בתחילת דצמבר 2007 בעוד שבכתב התביעה טענה שנרכשו ביום: 21/10/07. "בנסיבות אלה, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ודין התביעה להידחות".
