גורמים בכירים במשק הישראלי אמרו דברים קשים על עתיד כלכלת ישראל במהלך מפגש (יום ה', 9.1.03) של ראשי התאחדות התעשיינים עם המועמדים החדשים לכנסת ה-16.
נשיא ההתאחדות, עוד טירה ציין, כי באם היתה הכנסת הקודמת מאשרת את כל החוקים הפופוליסטיים שעברו בקריאה טרומית או ראשונה, הדבר היה מסכן את העצמאות הכלכלית של ישראל והיה גורם להרס המשק. טירה ציין, כי הערך של 50 מיליארדי ש"ח שווה ל-10% תוצר.
לדבריו, ההצעה לקצר את שבוע העבודה ל-4 וחצי ימים היתה עולה למשק כ-11 מיליארדי ש"ח וההצעה להעלות את שכר המינימום מ-47.5% מהשכר הממוצע במשך ל-70% היה עולה למגזר העסקי 20 מיליארד ש"ח ולמגזר הציבורי 9 מיליארד ש"ח נוספים.
עוד אמר טירה, כי "שנת 2003 היא גורלית לעתידה הכלכלי של ישראל. הכנסת ביצעה קיצוץ תקציבי ללא תקדים וכואב מבחינה חברתית כדי לממן את הצמיחה על-ידי השקעה בתשתיות.
קיצוץ כזה כואב ניתן לעשות רק פעם אחת, אם לא ננצל את הקיצוץ הזה ואת תקציב התשתיות ליצירת מקומות עבודה של עובדים בישראל נפספס הזדמנות היסטורית ונחזור להיות מדינה בולשוויקית.
תנאי ליצירת מקומות עבודה בישראל באמצעות הפרויקטים התשתיתיים הוא בשינוי חוק חובת המכרזים, כך שיחול גם על פרוייקטי T.O.B ו- I.F.P וחברות כלכליות.
חוק שיחייב לפחות עשיית שימוש ב-35% תשומות מקומיות גם לגבי יזמים מחו"ל ויזמים פרטיים" אמר טירה.
לדבריו, "אינני מבין מדוע החשב הכללי מעכב את השינוי המוצע ע"י משרד התמ"ס בחוק חובת המכרזים".
רימון בן-שאול, יו"ר ועדת הכלכלה בהתאחדות העשיינים ומנכ"ל קונרס טכנולוגיות, ציין כי " ככל שנגדיל את תשלומי ההעברה ניצור יותר עוני ונגדיל את הנסיגה הכלכלית בישראל. אם הממשלה החדשה תעביר 2 מיליארד ש"ח לתשתיות נתחיל לראות שינוי, אם לא - נדשדש במקום. אם נמשיך במצב הנוכחי המשבר רק יחריף".
ארז ויגודמן, יו"ר הוועדה לסחר חוץ בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל שטראוס עלית ציין הכנס, כי "אנו נמצאים באחת התקופות הקשות של המדינה, אולי הקשה מכולן. אם לא נעשה שינוי אסטרטגי ולא נטפל בבעיות כמו הצמיחה הנמוכה, אי שוויון הולך וגדל והאבטלה הגבוה, נידרדר למשבר עמוק שעוד לא הגענו אליו".
למשק הישראלי יש פוטנציאל צמיחה של 4% - 5% לשנה ולייצוא תפקיד חשוב בפוטנציאל הצמיחה של המשק.
שאול קוברינסקי, יו"ר ועדת הכספים בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל אורדן אמר, כי השנה היא שנה פיננסית וכי קיים משבר אמון תוך האטה בביקושים המקומיים. לכולם ברור מה צריך לעשות אך לא עושים דבר, התוצאה - התעשייה מאבדת את האמון ברצינות המערכת השלטונית לפתור את הבעיה.
קוברינסקי הוסיף, כי קיים כיום אובדן אמון של התעשייה במערכת הבנקאית "לוחצים על העסקים הטובים להחזיר כסף לבנקים ועל העסקים הפחות טובים המערכת הבנקאית אינה לוחצת, זאת מחשש לאובדן החוב".
לדבריו, התוצאה - רמת האמון של התעשיינים במערכת הבנקאות הולכת ויורדת. התוצאה - מפסיקים להשקיע במו"פ דבר המעמיד בסימן שאלה את העתיד.
עוד אמר, כי נוצרה נורמה של חוסר תשלומים ובעיות גבייה חמורות. "המפעלים רוצים להקטין פעילות בשל סיכוני אשראי כי אם השלטון לא משלם בזמן, אז גם לנו לא ישלמו בזמן". התזרים הוא כיום המלך בעיני אנשי העסקים ושום דבר אחר אינו חשוב, אמר קוברינסקי.
יוסי רוזן, יו"ר ועדת העבודה בהתאחדות התעשיינים ויו"ר החברה לישראל אמר כי בעוד שבעולם מתכננים ל-10 שנים הרי ש"התכנון במדינת ישראל הוא העיתון של מחר, לכן לא משקיעים בחינוך כי יראו זאת רק בעוד הרבה שנים".
רוזן תאר את התלאות הבירוקרטיות כדי לבנות משהו בישראל. "כדי להקים תחנת דלק זקוקים ל-55 אישורים שנמשכים 5 שנים, כאשר הקמת התחנה אורכת 6 חודשים בלבד".
המשבר מחייב אמנה מרובעת בין המעסיקים, נציגי העובדים, הממשלה ובנק ישראל.
במפגש השתתפו מהליכוד - גלעד ארדן, פנינה רוזנבלום, רוחמה אברהם, דניאל בנלולו; מהעבודה - דני יתום, משינוי - אילן שלגי, מלי פולישוק בלוך, רוני בריזון, אהוד רצאבי, אתי לבני, מישראל בעליה - יעקב ליבשיץ.
