זהבה כהן בת ה-72, תבעה את פלאפון תקשורת בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בגין הטעיה. לדבריה, בחודש נובמבר אשתקד, חתמה על הסכם לשדרוג מכשיר והובטח לה שלא תחויב בדמי מנוי. לימים גילתה שהיא מחוייבת בדמי מנוי קבועים בתוספת זמן אוויר בניגוד להבטחה של נציג פלאפון.

כהן טענה שהיא פנסיונרית שבקושי משתמשת במכשיר ואילו ידעה שתצטרך לשלם דמי מנוי, לא הייתה מבצעת שדרוג ונשארת עם המכשיר הישן. כהן הודתה שלא קראה את ההסכם והסתמכה על דברי הנציג. "אני מבקשת להחזיר את המכשיר החדש ולהישאר עם המכשיר הישן".

בכתב ההגנה השיבה פלאפון, שכהן חתמה על ההסכם מרצונה החופשי והטוב, ולאחר שפרטי ההתקשרות הוסברו לה בכתב ובעל-פה. כמו-כן שעקב גילה ומצבה הכלכלי, הוסכם לפנים משורת הדין לבטל את העסקה אך היא סירבה.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בהעדר הצדדים, ביטלה השופטת אנה שניידר את העסקה לאור גילה ומצבה הכלכלי של כהן ולאחר שפלאפון הביעה נכונותה לכך לפנים משורת הדין. נפסק שההסכם עליו חתמה כהן בטל והיא תקבל את המכשיר הישן בתוך 15 יום. כמו-כן תקבל מפלאפון, לפנים משורת הדין, את דמי המנוי ששילמה בסך כולל של 360 שקל. לא נקבע צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

השופטת הדגישה שהיה מקום לדחות את התביעה מאחר וכהן חתמה מרצונה החופשי על החוזה. "כלל ידוע בפסיקה הוא כי משחתם אדם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חתם ובמה התחייב. חזקה שחתם על מסמך לאות הסכמתו יהא תוכן המסמך אשר יהא. משחתמה התובעת על ההסכם עם הנתבעת בלי לבדוק על מה היא חתמה ומה המשמעות הכספית של התחייבותה - אין לה להלין אלא על עצמה, ולמעשה היה מקום לדחות את תביעתה".