|
קליינשטיין. אלבום חדש [צילום: אינדקס מדיה]
|
|
|
|
|
רמי קלינשטיין הוא אחד הזמרים הידועים בארץ ומוכר לכולם בתור זמר-פסנתרן פופ-רוק כובש ומלא נשמה, מעבד, מפיק, יוצר ומלחין. במשך השנים כתב והלחין קליינשטיין שירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף המוסיקלי כמו: "ביום של הפצצה", "עוד לא תמו כל פלאייך" "את שרה ברדיו", "הניחי לי" ועוד.
אלבומו "תפוחים ותמרים" מכר למעלה מ-120,000 עותקים והאוסף שהוציא נמכר בלמעלה מ-150,000 עותקים. בדרך הספיק להלחין ולכתוב לריטה כמה מלהיטיה הגדולים ביותר, לשמש כמעבד ומנהל מוזיקלי של גידי גוב, לנהל מוזיקלית את המחזמר "מלך היהודים" ו-"הלהקה" בהבימה, ולהופיע ללא הפסקה.
בימים אלו מושמע ברדיו הסינגל החדש שלו "אלוהי הדברים הקטנים", שהוא השיר הראשון מתוך אלבומו החדש "שיר חשוף" שייצא בקרוב. קליינשטיין הלחין את כל השירים באלבום החדש ושיתף פעולה עם יוצרים וחברים מוכרים כמו: יאיר לפיד, רחל שפירא, עדית פאנק ועוד, לצד טקסטים שלו עצמו. כדי לשמוע עוד על האלבום ועל הדרך אליו תפסנו את רמי לשיחה קצרה והוא מצידו שמח לשתף איתנו את חוויותיו.
בוא נתחיל מהשיר החדש, מה משך אותך לשיר "אלוהי הדברים הקטנים"?
משך אותי הרעיון הרוחני שעומד מאחורי השיר שאנחנו רצים ורצים, הכל נהייה לנו מובן מאליו ואנחנו לא שמים לב לדברים הקטנים לידנו. יש לנו לפעמים מטרות גדולות בעולם שאנחנו נורא רוצים להשיג אותן ואנחנו מפספסים את זה שאלוהים נמצא בדברים הקטנים. זה הדבר שמשך אותי בטקסט היפה הזה.
ואם נדבר על האלבום החדש, איזה מקום בחיים שלך מייצג האלבום הזה?
את איפה שאני נמצא... האלבום הזה מתעד את העכשוויות שאני נמצא בה: את הגיל שאני נמצא בו, את העובדה שאני חי בישראל בתוך מצב של מלחמות פנימיות ומלחמות עצמאות למיניהן בכל מיני צורות. אפשר לראות בו תמונת פולארויד, כי הוא לא נורא נורא מופק בצורה כזו שאפשר יהיה להגיד שזו תמונה שעברה פוטושופ. זו תמונה מאד פולארוידית.
זו תמונה שלך או של העולם שמסביבך?
אני בהחלט בתוך התמונה ואפילו מאד בפוקוס, אבל אתה יכול גם לראות את העולם ברקע.
אתה חש צורך להפתיע את מי שמתייגים אותך כמיינסטרים?
אני לא חש כבר צורך להוכיח לאנשים שום דבר, אני מהאנשים שכבר מצאו את הקול שלהם ואת הדרך שלהם. אני לא מאמין שאנשים יקשיבו לאלבום הזה ויגידו שלא מוצאים את קליינשטיין פה, אבל אני כן חושב שהיה חשוב לי להיות כאן יותר חשוף. האלבום נקרא "שיר חשוף" והיה חשוב שהוא באמת יהיה כזה, אבל אין לזה קשר למיינסטרים או לא מיינסטרים. אני לא מבין את החוקים האלה ואני לא מבין את התיוגים האלה, אני לא חי את זה.
אתה חושב שלפעמים העיסוק הנרחב של התקשורת בחיים הפרטיים שלך מאפיל קצת על המוזיקה שלך?
אני מבין שאתה בא מתחום התקשורת ושזו העבודה שלך ולכן השאלות שלך נוגעות הרבה לאיך התקשורת ואיך הקהל תופסים אותי, ואני יכול להבין את זה. אבל אתה גם חייב להבין שאני לא איש תקשורת ולא ציבור, אני אמן. אני כותב שירים כבר מ-1986 ומופיע על במות ואני לא מתעסק בתפיסה הציבורית שלי. אולי אם לא היה לי את הקהל שלי ולא הייתי רואה את כל האנשים ששמחים לבוא להופעות שלי אולי הייתי חושב שיש לי בעיה. אבל יש לי קהל, אני מופיע המון ומוכר תקליטים וסך-הכל יש לי אינטראקציה עם הקהל שזורמת יפה כבר הרבה שנים.
אז בוא נתעסק במוזיקה עצמה: מה השלב האהוב עלייך בכל התהליך המוזיקלי, מהכתיבה ועד להופעה?
נגעת בשני הדברים שאני הכי אוהב: הכתיבה וההופעה, הרגע הראשון והרגע האחרון מבחינת הכרונולוגיה. אתה כותב את השיר שזה הדבר הראשון ואחר-כך אתה מעבד אותו, עובד עליו, מפיק אותו, מסדר אותו ואחרי כל זה אתה גם מופיע איתו שזה הרגע האחרון. שני הדברים הקיצוניים האלה, הכתיבה וההופעה, הם הרגעים הכי לא מתוכננים, הכי פחות ראש והכי נשמה ורגש. לכן אלה שני הרגעים שאני הכי אוהב בתהליך, אלה הרגעים הכי יצירתיים.
במהלך הקריירה שלך עבדת עם הרבה אמנים, אתה חושב שלמדת משהו מהם?
אני לומד לא רק מאמנים אלא מכל דבר שקורה. אני לומד מכל מפגש עם אנשים, מכל כישלון, מכל הצלחה שאחר-כך אולי יכולה להיות כישלון, כמו שכישלון יכול להיות סוג של הצלחה. אני לומד מהכל.