בג"צ מרחיב את תחולת עבירת השוחד. בית המשפט העליון פסק בהרכב מורחב, כי עובדיה של חברה פרטית המעניקים שירות לגוף ציבורי או לציבור, ייחשבו כעובדי ציבור בכל הנוגע לעבירות על טוהר המידות, כגון עבירות שוחד.

מאבטח קיצר תורים והורשע בשוחד

הרכב מורחב של 9 שופטים, על דעת הרוב, "הרחיב" (יום ב', 2.3.09) את הגדרת עובד ציבור לצורך עבירות שוחד והחיל אותו על עובדים בחברות פרטיות המעניקות "שירות ציבורי" מטעם המדינה. השופטים: נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, השופטים אילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן למול דעתו המתנגדת של השופט אשר גרוניס, פסקו כי תישאר על כנה הרשעתו בעבירת שוחד של עובד חברת אבטחה פרטית המאבטחת מטעם המדינה את לשכת משרד הפנים במזרח ירושלים.

מדובר במאבטח מטעם חברת "מיקוד" ברק כהן, שהורשע בנטילת שוחד בגין קיצור תורים. על כהן הוטל עונש של ארבע שנות מאסר בפועל. כהן ערער על הרשעתו בטענה כי עבירת שוחד מתייחסת לעובדי ציבור ואילו הוא עובד חברה פרטית. כאמור, בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי עובד חברה פרטית המעניק שירות לציבור מטעם המדינה הוא במעמד "עובד תאגיד המספק שירות לציבור", וייחשב לעובד ציבור בעבירות של טוהר המידות.

טשטוש גבולות בין עובד מדינה לעובד תאגיד

בהחלטה כתבה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, כי נסיבות המקרה שבפסק הדין "מהוות דוגמא ל'עידן ההפרטה' בו אנו מצויים כיום, שבו תפקידים רבים במנגנון הציבורי שבוצעו בעבר על-ידי עובד של המדינה או של גוף ציבורי אחר, מבוצעים על-ידי עובדי תאגידים פרטיים". היא הוסיפה, "אין זה ראוי שבית המשפט יתעלם משינויים המתרחשים במציאות סביבו... ככל שתאגיד מסוים ממלא תפקיד משמעותי יותר במסגרת פעילות המנגנון הציבורי וככל שלעובדי תהליכי ההפרטה ומיקור החוץ שעובר השירות הציבורי בעשרים השנים האחרונות, מביאים לטשטוש הגבולות בין עובדים המועסקים על-ידי המדינה לעובדים המועסקים על-ידי תאגידים פרטיים".

הציבור הרחב לדבריה, אינו מבחין בין עובדים אלו לאלו וגם "מבחינת תכליותיה של עבירת השוחד - אין טעם להבחין בין עובד הממלא תפקיד במסגרת המנגנון הציבורי שמעסיקתו היא המדינה לבין עובד הממלא תפקיד זהה שמעסיקו הוא תאגיד פרטי". השופטת הדגישה כי על בסיס "גישה פרשנית" זו יש לראות בכהן "עובד של תאגיד המספק שירות לציבור", ולפיכך "יש להרשיעו בעבירות של לקיחת שוחד וניסיון ללקיחת שוחד".

המבחנים: מהות ושיקול דעת

ביניש הוסיפה שני מבחנים לצורך הגדרת "עובד תאגיד המספק שירות לציבור". האחד: "מהות התפקיד שממלא התאגיד במסגרת פעילות המנגנון הציבורי. האחר: היקף שיקול הדעת והסמכויות המוקנים לעובד התאגיד והמופעלים על ידם כלפי הציבור".

ככל שתאגיד "ממלא תפקיד משמעותי יותר במסגרת פעילות המנגנון הציבורי, ככל שבמסגרת מילוי תפקיד זה מפעילים עובדי התאגיד סמכויות משמעותיות כלפי הציבור עימו הם באים במגע, ככל שבמסגרת פעילותם הם משמשים מעין זרוע ארוכה של רשויות המדינה, ככל שניתן לאותם עובדים שיקול דעת רחב יותר בפעילותם אל מול הציבור הנזקק לשירות, כך תגבר הנטייה לראות בעובדי תאגיד זה כעובדים של 'תאגיד המספק שירות לציבור' לצורך עבירות שוחד".

זאת "משום שלקיחת שוחד על-ידי עובדי תאגיד בעל מאפייניים אלה פוגעת בערכים המוגנים על-ידי עבירות השוחד - טוהר המידות של המחזיקים בתפקידים ציבוריים, תקינות פעולת המינהל בהפעלתן השוויונית של הסמכויות השלטוניות ואמון הציבור ברשויות השלטון - במידה שאינה פחותה בהכרח מלקיחת שוחד על-ידי עובדים המועסקים ישירות על-ידי המדינה. לבחינת מהות התפקיד שממלא תאגיד מסוים במסגרת המנגנון הציבורי, לאופי השירות שעובדיו מעניקים לציבור כמו גם להיקף הסמכויות ושיקול הדעת המוקנים לעובדיו, יש, אם כן, חשיבות מיוחדת על-רקע הופעת ההפרטה ומיקור החוץ של פונקציות שונות במסגרת המנגנון הציבורי".

ההפרטה - ייעול מול פגיעה בזכויות

השופט אליקיים רובינשטיין התייחס לסוגיית ההפרטה וכתב כי לרעיון זה צד חיובי - "הקטנת השירות הציבורי, ייעול השירותים הניתנים לציבור תוך תחרות, בסופו של יום אולי הקטנתה של ההוצאה הציבורית". אלא ש"לצד אותן מעלות טובות שלהפרטה עלינו, נגלו כאמור גם חסרונות העלולים להתבטא בין השאר במישור הערכי, מישור הזכויות". השאלה הכוללת של זכויות עובדי ההפרטה בשירות הציבורי היא "שאלה נכבדה וראויה, המייצגת סוגיה כאובה בחברה הישראלית. כשלעצמי סבורני כי הגיעה בעליל עת לטיפול בכך, באופן שיתן ביטוי ליתר הגינות ואנושיות של מדינה וחברה".

לקחיו של תיק זה, "עמידה על המשמר, בכל הנוגע לשירות הציבורי בתצורתו המופרטת, באשר לאמון הציבור במערכות המשרתות אותו. במסגרת זו עלינו, לדעתי, לשמר את אחריותם כלפי הציבור, לרבות בתחום הפלילי, של הממלאים תפקידים בעלי צביון ציבורי; תפקידים אלה הם לדעתי חלק מובהק מן השירות הציבורי במובן המהותי, ובגדרי דו-מהותיות יש ליתן ביטוי גם לפן הפלילי. עלינו לתת דעתנו לכך, שהרי ייתכנו שאלות הקשורות – למשל – בבעלי מקצוע המועסקים על-ידי גופים פרטיים במובן של יחסי עובד-מעביד, אך נותנים שירות שבדומה לו ניתן על-ידי רופאים עובדי המדינה, למשל, רופאים בבתי סוהר, שחלקם אינם קציני שירות בתי הסוהר אך פועלים במסגרת השירות...השמירה על איכות השירות לציבור בעידן של הפרטה צריכה להיעשות במגוון אפיקים - ובהם בפיקוח מוגבר, ולטעמי, באמצעות החלת נורמות שמקורן במשפט הציבורי על גופים מעין פרטיים".

לדבריו גם למשפט הפלילי "תפקיד נכבד...בהחלת נורמות ואיסורים הראויים למשרתי ציבור גם על מי שלא נתפסו ככאלה בעבר, בעידן טרום ההפרטה; אולם ידוע ידעו היטב - או צריכים היו לדעת - כי הציבור שהם אמורים לשרת רואה אותם כשליחי המדינה, ואמון הציבור מוטל בכף".